<h1>סידור הרוקח</h1>
<h2>דף ג.</h2>
יתגדל ויתקדש יש בו כ' תיבות עד יהא שמיה רבא, נגד י' דברות ראשונות ושניות, ונגד י' פעמים אני בפרשת קדושים תהיו. בעלמא' דברא' כרעותיה' זהו שם אא"ה, י'תגדל כרעותיה' ו'ימליך מלכותיה' זהו שם ד' אותיות הנכבד והנורא. ואסור לספר בין יהא שמיה רבא ליתברך, פי' עד שמיה דקודשא בריך הוא, שזהו סוף המליצה של יתברך, כדאיתא בירושלמי פעם אחת פגע אליהו ז"ל למלאך אחד ועמו שמונים גמלים טעונים אף וחמה, א"ל הללו למי א"ל לאלו שמדברים בקדיש ולמספרים בין ויושע לישתבח. ועל קדיש אנו יוצאין ידי חובותינו משום שנאמר שבע ביום הללתיך, ערבית ד' ושחרית ג'. יתגדל ויתקדש יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל הרי י' תיבות שהן לשון הקדש, נגד י' דברות, וי' מאמרות. ולמה יתגדל ויתקדש בפני עצמם ואינו עם השאר, נגד ב' דברות שדבר הקב"ה בעצמו אנכי ולא יהיה לך, אבל לא תשא וגו' אינו אומר "שמי" אלא "שם" שמע מינה משה אמרם, ופסוק זה יוכיח תורה צוה לנו משה, תור"ה עולה שנים פחות מתרי"ג, אותן שנים לא אמ' משה אלא הקב"ה בעצמו, וכן אצבעות של אדם י' והגודלין משונים משאר אצבעות, כלומר שאין אדם יכול לתפוש כלום באגרופתו בלא גודל, כך הקב"ה אמ' אותן דברות לומר שבידו נפש כל חי. שמיה רבא, פירוש שם י-ה רבא, רבא אותיות ברא, לומר בשם י-ה ברא הק' עולמים, העולם הזה בה' והעולם הבא בי'. י'תגדל י'הא י'תברך, אלו ג' יודי"ן שם אחד בשם המפורש שם ויסע, והוא יוצא נמי מפסוקי' אלו יברכך יאר ישא, לפיכך כל המדבר בקדיש בין אותן ג' יודי"ן כאילו עושק את השם. יתגדל ויתקדש לפי מה שמגדילים שמו של הק' מתקדש. וימליך מלכותי' בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל, לפי שאין שמו וכסאו שלם עד שימחה זרעו של עמלק, ומתי יהיה זה כשיראה מלכותו עלינו. וכאן יש ג' פעמים בחייכון וביומיכון ובחיי, כך ג"פ הללי נפשי, בחיי, בעודי, והטעם נגד העולם הזה ולימות המשיח ולעתיד לבא. אמ"ן בגי' א-ד-נ-י י-ה-ו-ה, לכן גדול העונה מן המברך. יתגדל כ' תיבות עד ואמרו אמן, נגד כ' ה' אלהים בבראשית, כ' מיני כוונות אמר דניאל בתפילתו. יהא שמיא רבא כ"ט אותיות, ואמרינן ז"פ ביום הם ר"ג וצירוף ג"פ אמן יהא הרי ר"י, ואנו משבחין שהצילנו מרד"ו. יתברך וישתבח עד ואמרו אמן כ"ב תיבות, כנגד כ"ב אותיות בשם המיוחד אנקת"ם פ'סת"ם פ"ספ"סי"ם דאנסי"ם, וזהו שמיה דקודשא, והיודע ומזכירו בטהרה בצרה נענה. ברכו יתברך וישתבח ויתפאר וכו' ל"ה תיבות, נגד ל"ה מלאכות שנבראו בה' ימים, בכל יום ג' וביום ו' ו', ויו"ד בין השמשות, ואיל, וקבר של משה, וצבת ומזיקין, ול"ה אלהים בבראשית עד ארץ ושמים.
<h2>דף ד:</h2>
מיד שיסיים גאל ישראל יסמוך גאולה לתפילה שהרי סמך ה' צורי וגואלי יענך ה' ביום צרה. כ"ל אד"ם סומ"ך גאול"ה לתפיל"ה בגימ' י"ש ל"ו חל"ק לעול"ם הב"א ובעול"ם הז"ה. ביבמות בפרק מצות חליצה צריך המתפלל שיתן עיניו למטה ולבו למעלה כדי שיקיים שני המקראות הללו נשא לבבינו אל כפים אל אל בשמים, וכת' והיו עיני ולבי שם כל הימים. וכן עיני ולבי שם בגימ' בתפיל"ה.
השכיבנו ה' נ"ה תיבות מן אשא עיני עד מעתה ועד עולם והקריאה נ"ה, [נגד מן עומדים היו רגלינו עד טוב נ"ה תיבות], כל הא"ב חוץ מז' בהשכיבנו לומר ז' מלאכים שומרים במזוזה. בשבת אומרים פורס סוכת שלום ואין אומרים שומר עמו ישראל לעד כי בזכות השבת אדם נשמר, לכך נאמר זכור ושמור. בהשכיבנו של שבת [ועד ירושלים] ס' תיבות נגד ס' אותיות ברכת כהנים. [וכנגד ס' תיבות מן לדוד שמחתי באומרים לי עד וטוב לך].
ובערב שבת אומר ושמור צאתינו ובואינו לחיים ולשלום מעתה ועד עולם ברוך אתה ה' [ה]פורס סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים, אין אומר שומר עמו ישראל לעד, לפי שהשבת אין צריך שמירה, שהקדוש ברוך הוא שומר ישראל על ידי השבת. לכך בדיברות שניות שמור את יום השבת. משל למלך שהיה לו רועה שומר צאנו, כל הימים היה בשדה הרועה עם צאנו והיה ער בלילה לשמור הצאן, אך בלילה אחד בשבוע היה מאסף צאנו הביתה בדיר והיה ישן, כך כל ימי המעשה הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל לפי שזה יוצא השדה וזה במלאכתו, אבל בשבת כל אחד הולך לביתו אין צריך שמירה, אך פורס סוכת שלום. ומה שאומר סוכת שלום ועל ירושלים, לפי שכתוב ויהי בשלם סוכו, סוכה נאה יש לו להקדוש ברוך הוא בעיר שלם, היא ירושלים. לכך סמך ולמקנהו עשה סוכות על כן קרא שם המקום (ההוא) סוכות ויבא יעקב שלם, ללמדך סוכות מיד שלם, לומר בשלם סוכו שיקיים והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפילתי היא סוכת שלם, אז יפרוס שלום על ירושלים [ו]ישראל. ולאחר שסיים החזן ועל ירושלם הציבור אומר בלחש.
וס' תיבות בהשכיבנו עד ועל ירושלים, כנגד ס' תיבות מן לדוד שמחתי באומרים לי עד אבקשה טוב לך, ומסיימין בערב שבת ועל ירושלים וכן בזה המזמור שאלו שלום ירושלים. ד' שלומות בהשכיבנו: לשלום א', שלומך ב', ולשלום ג', פורס סוכת שלום ד', כנגד ד' שלום במזמור ירושלים שאלו שלום ירושלים א', יהי שלום בחילך ב', ושלוה בארמנותיך ג', שלום לך ד', אבל ישליו אהביך אין לחשב. וכתיב בשבת ויברך אלהים את יום השביעי, ברכת ה' היא תעשיר, לכך בהשכיבנו של ערב שבת ס' תיבות כס' אותיות שבברכת כהנים. ובערב שבת אין אומר פסוקי ברוך ה' לעולם ולא יראו עינינו, לפי שאין תפילת ערבית חובה כי אם רשות, ותיקנו בחול לומר הפסוקים וברכת המולך בכבודו אחריו, ולפי שהיה לנו לסמוך תפילת ערבית לאחר השכיבנו [אלא] דהוי כגאולה אריכתא והתפילה רשות, תיקנו י"ח שמות באילו פסוקים כנגד י"ח ברכות.
ברוך ה' לעולם אמן ואמן ה' תיבות נגד ה' עולמות שאדם דר בו. ברוך ה' מציון ז' תיבות ז' ימים ז' ביום הללתיך, ירושלים נבחר' מז'. ברוך ה' אלהים ח' תיבות נגד ח' פעמים ברוך ה' אלהים אלהי ישראל. וברוך שם כבודו י"א תיבות נגד וה"וא אסור בזיקים, וי"א אור פני הכבוד. יהי כבוד ה' ז' תיבות ז' ימים, וכבוד בערבות רקיע ז' פרשז עליו עננו, ז' יושב הכרובים. כי לא יטוש ה' י"ו תיבות י"ו בריתות לתורה, עץ חיים הי"א למחזיקים. וירא כל העם וירונו י"ד תיבות נגד י"ד שמות בדיברות ראשונות. והיה ה' למלך י"ג תיבות נגד י"ג מראה צבעי אש בסיני, י"ג האש. יהי חסדך ז' תיבות נגד ז' צל כנפיך. הושיענו אלהי י"ב תיבות נגד י"ב שבטים. כל גוים י' תיבות י' שמות להקב"ה לשבח וי' שמות לע"ז לגנאי באבות דר' נתן. כי גדול ח' תיבות נגד ח' שמיעות בתפילת שלמה. ואנחנו עמך י"א תיבות עד תהלתך נגד י"א הללו את ה'. ברוך ה' ביום וכן ד' ברוך נגד ד' בחומש שברכו: נח, שם, ואליעזר, יתרו. אשר בידו נפש ט' תיבות נגד ט' בריות: מלאכים, מריאים, אדם, חיה, ובהמה, עופות, דגים, שרצים, ורמשים. בידך אפקיד רוחי ח' תיבות נגד ח' חורים: ב' עינים, ב' אזנים, ב' נחירים, ב' בפה קנה וושט, הפוך רוח ויהיה חור, אל תיקרי שובע שמחות אלא שבע, ז' כיתות ואחת תחת הכסא והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים עם ה' אלהינו שבשמים י"א תיבות. [רוב העולם אומר בערב שבת ופרוס עלינו סוכת שלומך בא"י פורס סוכת שלום וכו', וכתב רבי' החסיד זצ"ל שאין רוח חכמים נוח בהם שכבר אמ' בהשכיבנו בתחילתו, ועוד בהשכיבנו של שבת יש ס"א תיבות, וכן במזמור שאלו את ירושלים אין בו כי אם ס"א תיבות, הג"ה ונראה מה שנהגו לומר כדי שתהא חתימה מעין פתיחה].
מור' אומר דבליל יום הכיפורים שאירע בחול אומ' ושמרו בני ישראל וגם וידבר משה, משום דיום הכיפורים איקרי שבת כדכת' שבת שבתון הוא, ואף איקרי מועד דבסוף כל המועדים כת' וידבר משה את מועדי ה', ואף ראש השנה ויום הכיפורים בכלל, על כן גם בראש השנה צ"ל וידבר משה את מועדי ה', ואם ארע בשבת אומ' גם ושמרו בני ישראל. ושמרו בני ישראל ל"א תיבות, נגד ל"א מלאכות שברא עם הי' דברים בערב שבת בין השמשות.
אדני שפתי, ו' תיבות נגד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ו' רקיעים, וילון אינו משמש כלום. ואין אומרים שומע תפלה, ואין אומרים כי שם ה' וכו'.
אשרי יושבי ביתך לפי שהכל נכספים לבא אל בית ה', לפי שנכבדות מדובר בה, הכל באים ומרבים בנדרים ונדבות, אמר אשרי יושבי ביתך, שמתנדבים להיות שם ואוכלים ושבעים בשלמים ותודות ומעשר שני ושבעים ומהללים, שהרי הקרואים משבחים עם הקורא אותם שמה, שנא' עוד יהללוך סלה, לפי שהם הקרואים שהרי אין מביאין הקדשים לידי נותר, שנא' אשלם לך נדרי, ואספרה כל יראי אלקים אשר עשה לנפשי, ומהללים עם הקרואים. יושבי ביתך והלא אין ישיבה בבית ה', אם תחפץ על המלך אמרו לכך אמר מלכי, וכתי' ימים על ימי מלך תוסיף, ישב עולם לפני אלהים, חסד ואמת מן ינצרוהו אכילת זבחים, כן אזמרה שמך לעד לשלמי נדרי יום יום, זהו עוד יהללוך סלה עוד מימים ימימה היה הנודר אומר אם יושיעיני הקב"ה אז אני אביא לו כך וכך קרבנות ביום פלוני בכל שנה ושנה, זהו ובימי אקרא וכת' נדרי לה' אשלם, זהו עוד לשנה הבאה, מדי שנה בשנה ליום שנדר, ואם ביום חדש נדר להביא בכל חדש, הכל כ[פ]י הנודר אשר ידור. סלה סלסל הדבר, באלקים אהלל דבר בה' אהלל דבר. אשרי יושבי ביתך לא בעזרה אלא בירושלים, וכן הוא אומר אגורה באהלך עולמים, כדי לשלם נדרי תמיד. אשרי יושבי, מעכבים שם, כמו שבו לכם פה עם החמור, וישב עמו חדש ימים עיכב. וכן אשב בהר לפי שאומר... שכלתה נפשו. אבל אשרי יושבי ביתך שמרננים תמיד ומתענגים, ולא היו אוכלים בשר משחרבה שילה אלא דרך שלמים. ביתך לשכות היו בנויות אצל עזרה בחול ושם אוכלים קדשים, שנ' ויאמר אלי זה המקום אשר יבשלו שם הכהנים את האשם ואת החטאת, וכתי' ויאמר אלי אלה בית המבשלים אשר יבשלו שם משרתי הבית את זבח העם, והנה מים מפכים לשתות, וכתי' נשיא הוא יושב בו לאכל לחם לפני ה', זהו יושבי ביתך. לאכול עוד מימים ימימה כפי נדרו, עוד לאחר שאוכלים ושביעים כמו שאנו עושין בלילי פסח אחר אכילה, וזהו ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' אלקיכם אשר עשה עמכם להפליא, זהו עוד יהללוך, לאחר אכילה זהו קודש הילולים לה', עוד לפני אכילה שנ' כי הוא יברך (את) הזבח, עם הזבח יברך להקב"ה. ועוד לאחר אכילה זהו הילולים ב' הילולים, זהו עוד יהללוך סלה. סלה פעמים רבות רגילים. אשרי יושבי ביתך שמשם הוראה יוצאה, כי מציון תצא תורה ומלמדין תורה. עוד יהללוך סלה ישא ברכה מאת ה'. עו"ד יהללו"ך סל"ה בגימ' ז"ה עו"ד לעול"ם הב"א, מי שמהלל להקב"ה בכוונת לבו בעולם הזה זוכה לעתיד לבא.
[אשרי יושבי ביתך אשרי יושבי בסף ביתך תמיד, עוד יהללוך סלה וכשהולכים לביתם עוד חוזרים לבית הכנסת, ויהללוך סלה בסילסול לעולם. אשרי יושבי ביתך בעולם הזה, ועוד יהללוך סלה לעולם הבא. יהללוך סלה בגמטריא ז"ה לעול"ם הב"א, כן כל מנהג שאדם עושה בעולם הזה הוא עושה לעולם הבא, כי בלעם שרצה לקלל את ישראל בעולם הזה, הנה בתוך גיהינם אומר לאונקלוס הגר לא תדרוש שלומם וטובתם כדאיתא בסנהדרין בפרק חלק, אבל הצדיקים ירננו על משכבותם. סלה לשון קיום. אשרי העם שככה לו הברכות שכתוב במזמור לדוד ברוך ה' צורי אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה, ואין פרץ בחומת העיר, ואין יוצאת חוץ מהשערים הגדולים והידועים, ואין צוחה ברחובותינו, כך היה מנהגם בבא שמועה רעה כי נגף ישראל לפני אויביהם. אשרי העם שה' אלקיו ולמה באה לו כל זאת הטובה בעבור שה' אלקיו, אשרי העם שככה לו שבחרם להיות לו לעם סגולה כיום הזה. אשרי העם שה' אלקיו, שאלו-ה אמת ויחיד הוא אלקיו, כי אין אלוה מלבדו, והוא חי וקיים אין כמוהו, ואין כל לדמותו ברוך הוא. הרי אמרינן ג' אשרי, כי אשרי בא"ת ב"ש תבג"ם בגימטריא הרי תמ"ה עולה, וג' פעמים תמ"ה הם אלף של"ה כקץ דניאל של משיח, זהו כל האומר תהילה לדוד בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא, ועוד ת'ב' ג' ם' אשרי בא"ת ב"ש, תאמר א' פעמים ת', ש' פעמים ב', ר' פעמים ג', י' פעמים מ', הם אלפיים, כאלפיים שקדמה תורה לעולם, הרי ג' פעמים אשרי ו' אלפים כו' אלפים שהוה העולם. להכי צריך יכוון לבו ולא יסיח בנתיים. ואם תאמר הלא ג' פעמים אנו אומרים אשרי הרי ט' פעמים והם י"ח. וי"ל נגד י"ח ברכות שצריך אדם שיכוון לבו].
אשרי העם שככה לו כל אותה הטובה שהזכיר אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה ברחובותינו, מאושר העם המובחר יחד לעובדו. שככה לו בטוח, כמו אשרי אדם עוז לו בך, שבוטח שתענה לו בנביאים ובאורים ותומים, כמו אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך, שכשעולים לרגל בוחרים יראי אלקים שיהו קבועים שם ויהיו מן הקרואים על הזבחים, שנ' מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו נקי כפים ובר לבב, מי ישכון בהר קדשו הולך תמים ופועל צדק, וכתי' זה דור דורשיו מבקשי פניך יעקב סלה, זהו שמעה תפילתי האזינה אלקי יעקב סלה, כי ברגלים היו מבקשים צרכיהם וצורכי אנשי עירם הטוב שבהם, אלקי יעקב הכהנים. ולפי שהיו מתפללים והקב"ה עונה להם, אמ' אשרי העם המבורר שככה לו אשרי העם שה' אלקיו ובוטח בו וחוסה בו, ה' אלקי יגיה חשכי כי בך ארוץ גדוד ובאלקי אדלג שור. והנה אמרנו ג' פעמים אשרי יושבי אשרי העם אשרי העם, וכן במזמור למנצח על הגיתית מה ידידות משכנותיך ג"פ אשרי, אשרי יושבי, אשרי אדם עז, אשרי אדם בוטח בך, כנגד ג' רגלים, וכנגד ג' נפשי לבי ובשרי במזמור מה ידידות, וג' נכספה וגם כלתה וג' ירננו, וג' פעמים ביום היו מהללים ערב ובקר וצהרים, וג' מצאה בית, יושבי ביתך, בבית אלקי, וג' כהנים לוים וישראל. אשרי יושבי, אשרי העם, אשרי העם, ג' אשרי נגד ג' רגלים. וכן ג' נפשי לבי ובשרי, ג' כהנים לוים וישראלים, על כן אין לומר אשרי תמימי דרך.
[נו"ן לא נאמ' בזה המזמור, נגד שיש בה מפלתן של שונאיהם של ישר', ואע"פ כן כת' לכל הנופלים, ונ' דורות ישנו מאדם הראשון עד צדקיהו, ועל גלות צדקיהו נעשה, ולא יסד דוד נו"ן, ותדע שצדקיהו בגימ' "הנפלים", כי שבע יפול צדיק וקם].
סומך ה' לכל הנופלים בשמו הגדול הוא סומך לכל הנופלים, דכתי' ה' זוקף כפופים ה' סומך נופלים, אע"פ שנופלים הוא סומכם, וזוקף לכל הכפופים, ההולך בקומה כפופה השם זוקפו. עיני כל אליך ישברו עין כל הבריות ישברו ויצפו אליך ומתחננים לפניך ליתן אוכל להשיב נפשם. ואתה נותן להם את אכלם בעתו לכל אחד ואחד אתה מאכילו בעונתו יש ביום ויש בלילה. את אכלם, לרבות שיקוים ומלבושם ובתיהם וכל צרכיהם. פותח את ידיך מידו הרחבה ומאכילם, את ידיך לרבות יד המלאך, ולרבות יד העשיר הזן את העני, ולרבות אוצרו הטוב. ומשביע לכל חי אף בני מעלה שהם חיים מזוהר הכבוד כמו ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו. והתחתונים ניזונין יש בלקיטה יש באסיפה יש בארץ ויש בים יש באש יש באויר. חי רצון מלמד שמרצונו זן מקרני ראמים ועד ביצי כינים, ואף הוולד במעי אמו והאפרוח בביצתו והצב בתוך האבן. צדיק ה' בכל דרכיו שעושה משפט צדק וביושר. בכל דרכיו, בין לחיוב בין לזכות. וחסיד לפנים משורת הדין. בכל מעשיו שעושה עם האדם ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו.
[עיני כל אליך ישברו עיניך על כל בריותיך בין אדם בין בהמה בין חיה בין עוף בין דגים בין שקצים בין רמשים, כך נותנים (סכר) [שבר] שלהם ומצפים לך, ועורגים אליך לתת למו אוכל. ואתה נותן להם את אכלם בעתו ואתה נותן לכל אחד ואחד אכלם בעתו של כל אחד, וכולם נושאים עיניהם לשמים לבקש אוכל, ואתה נותן להם אכלם בעתו, יש ביום יש בלילה יש בשעה זו יש בשעה אחרת. את אכלם לרבות משקה, יש שאינו חושש באכילה אלא בשתייה, כמעשה אותו שהביאוהו בניו במערה ובלילה הבריחו בני כפר חביות שם ומצא יין. את אכלם, לרבות בתים ובגדים וסוס ועבד וכל צרכיהם. את אכלם, לרבות מן השמים מן האויר ומן כל דבר שאתה נותן להם. אכלם בעתו, יש שצריך להרבה או צריך מעט או בשאר דברים והוא רעב ושואל שובע, הקב"ה נותן שאר צרכיו, לכך נאמר את אכלם בעתו. אי"נ בעתו של מזמין, אם עשרה בני אדם סמוכים על שולחנו הרי בעתו של מזמין, בעתו של הקדוש ברוך הוא שיש עתים שגוזר על המזונות בעתו של מאכל, שיהא דגן בעתו שלא יהא שדפון וירקון ולא מאכל לארבה ולא ישל זיתן, וכת' ולקחתי דגני בעתו, וכת' נתתה שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו, זהו בעתו של מאכל בעתו של כל אחד ואחד. את אכלם לרבות מלאכים ששביעים מזיו שכינה. פותח את ידיך ז' תיבות בפסוק, שמשביע שבעה: אדם, בהמה, חיה, עוף, דג, שקץ, רמש. פותח את ידיך, אתה פותח את ידך שאתה מצוה למלאך הממונה על המזונות ליתן בשופי לרוב, כאדם שפותח ידו ונותן בעין יפה. ומשביע לכל חי רצון לכל חי כשם שמשביע בני אדם כן אפילו שלשול קטן. פותח את ידיך, כשהקב"ה גוזר על אדם שיהא עני אם יש לאותו אדם קרוב או אוהב עשיר מה תועיל הגזירה, אלא יעני אף אוהבו או קרובו או ימסור עושרו ביד אשתו כדי שלא יספיק לזה, וכשחפץ גוזר להספיק לו מזונותיו וצרכיו או יתן לו שלא יצטרך לבריות, או אם יצטרך יספיק לאוהביו לתת להם וימשיליהו כדי להספיק לו, זהו פותח "את" לרבות קרובו ואוהבו, שיתנו לו אם הם עשירים, וגם מצוה לשר העני להתרחק ולשר העשיר להצליחו, זהו את לרבות כל אילו. את לרבות אוצרו הטוב. פותח את, כשגוזר עושר לאדם זכה יבא לו העושר ביושר לא זכה יבא לו בעולה, ואפילו אם לא יעשה עולה יהיה עשיר אלא לטורדו מן העולם עושר שמור לבעליו לרעתו ולא יתן צדקה אפילו לקרובו. את ידך, לרבות שיתן בלב הבריות להביא לו מנחות ומתנות. את ידיך, האדם מוציא בשנה אחת יותר ממה שהרויח בשנתיים, אך הקדוש ברוך הוא ממציא לו ומשביע לכל חי רצון באהבה. צדיק ה' בכל דרכיו אם תאמר למה נותן לזה בשופע ולזה בצימצום, הואיל ומשביע לכל חי רצון, עתה מפרש הוא צדיק בכל דרכיו הוא מצרף אחד בכור עוני להטיבו באחריתו והכל לטובה, א-ל אמונה ואין עול, יש אדם שמעשירו לטובתו ליתן צדקה ללומדי תורה ולמחזיקים בה אפילו אם יהיה רחוק, ויש לרעתו שישלם מעט מעשים טובים שעשה, ויש עני לרעתו שאיבד עולם הזה כמו עולם הבא, ויש [עני] לטובתו לכפר על עונותיו. וכל מה שעושה עם בריותיו הכל מדה במדה כדי לפשפש במעשיו. וחסיד בכל מעשיו ובכל מעשיו יחשוב אדם כי הקדוש ברוך הוא חסיד בהם ומשפטיו אמת וצדקו ואין בהם עול, ולכל צדיק עושה בארבעים יום שום צער לכפר חטאותיו, ומביא עליהם פורענות או שום צער כדי לזכותם לעולם הבא, זהו אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי, יכול שיקבל מעולם הבא בעולם הזה, תלמוד לומר אך למעט, מכאן כל שלא נעשה לו שום צער בתוך ארבעים יום קיבל עולמו, טו"ב וחס"ד בגימטריא ל"ט יום, לא צער שנוהג כגון פרעושין וכינים אלא שינוי, שאם נתרחק אדם מבניו ומתאוה להיות עמהם ואין יכול יהיה שכרו גדול. ואמרו אם נהפך חלוקו והוא מצטער אם צער גדול השכר גדול לפי רוב הכאות, צריך בכל עצב יהיה מותר תחת רוח נכאה מעטה תהילה, זהו צדיק ה' בכל דרכיו, כי ישר ה' לתת לאיש כדרכיו, זהו וחסיד בכל מעשיו].
מצאתי כתוב בתפילה ישן נושן וז"ל: כאן נהגו אנשי צרפת לומר אשרי תמימי דרך, וכתב רבנו החסיד זצ"ל דטעות גדול הוא בימינם ובשמאלם, כי מן יהי כבוד עד תהילה לדוד תמצא י"ט אזכרות ואחד שה' אלקיו, וכן תמצא י"ט אזכרות בויושע עד ושמו אחד, כשכופלין ה' ימלוך לעולם ועד, ואחד מקדש ה' כתוב באל"ף דל"ת, וכן בתפילת ערבית בברוך ה' לעולם אמן ואמן י"ט אזכרות, ואחד א-ל אמת. וכן תמצא י"ט אלקים בפ' ואלה שמות, וכן תמצא י"ט אלקים בפ' וישמע יתרו, וכן תמצא י"ט עי"ן בפרשת יום השישי בראשית, וכן תמצא י"ט פעמים שהקב"ה נקרא אב, וי"ט פעמים סליחה בחומש, לבד מאחד (ו)לא יאבה השם סלוח לו. וכן תמצא י"ט תיבות בפסוק מי יתן והיה לבבם זה, וכן תמצא י"ט אמרות בתמניא אפי, וי"ט שבחות בישתבח כשתחשוב שיר וזמרה לאחד, וי"ט למצרים בפורענותם בספר יחזקאל. וכן תמצא י"ט אזכרות במשלי בספר ראשון, וכן תמצא י"ט לשון ייחול בספר תהילים כגון מיחלים יחלנו הוחלנו. וכן תמצא י"ט לשון קיווי בספר תהילים כגון קוה קויתי וכיוצא בהן. וכן תמצא י"ט פסוקים בחומש שבהם אברהם יצחק ויעקב כסדר, וכן תמצא י"ט ברכות בפרשת והיה עקב מושמר ה' אלקיך לך עד ואכלת את כל העמים, וכן תמצא י"ט כ"ף בדברות שניות, וכן תמצא י"ט פעמים נקראו ישראל בנים, לבד ולא בניו מומם, וכן עוד הרבה. וכל אלו י"ט י"ט מחוברים יחד בקרסים ובלולאות, ויש בהם טעמים וסודות הרבה מאד מחזיקים יותר משמונה קונטרסים גדולים. על כן כל ירא השם לא ישמע אל דברי הצרפתים המוסיפים פסוק אשרי תמימי דרך, כי לפי תוספת טעותם תמצא כ' אזכרות לבד מאחד שה' אלוקיו, וזהו טעות גדול. ועוד מן יהי כבוד עד שה' אלקיו תמצא קנ"ב תיבות, ואם תוסיף אשרי תמימי דרך תמצא קנ"ח תיבות, גם זה הבל ורעות רוח, כי גם זה סוד גדול וטעם גדול למה יש קנ"ב תיבות מן יהי כבוד עד שה' אלקיו, אבל לא יכיל גויל אם גומד ארכו. ועוד לדברי צרפתים שמוסיפים אשרי תמימי דרך תמצא ד' אשרי, אשרי תמימי דרך, אשרי יושבי, אשרי העם, אשרי העם, וזהו טעות ושקר גדול, שהרי לא תמצא כי אם ג' אשרי, כנגד ג' יום הכיפורים בחומש, וכנגד ג' [ה'] אלקי ישראל בחומש, וכנגד ג' חליפת חסרים א', חלפת כתי', וכנגד ג' ה' אלקי אברהם יצחק וישראל, וכנגד ג' ה' אלקי ישראל בתהילים, וכנגד ג' ה' בפרשת אשה כי תזריע, וכנגד ג' קדוש ישראל בתהילים, וכנגד ג' אלקי צבאות [אלהי] ישראל בירמיהו. וכנגד ג' קדישי עליוני בדניאל, וכנגד ג' מעלות לכסא, וכנגד ג' ירום ונשא וגבה מאוד. וכנגד ג' קשת בנח. וכנגד ג' מעלות לפני המנורה, וכנגד ג' כסא בשלמה, וכנגד ג' דמות הכסא, וכנגד ג' ה' אלוקינו ה' אחד, וכנגד ג' כמראה אבן ספיר אבן ספיר לבנת הספיר, וכנגד ג' כעין החשמל כעין חשמל כעין החשמלה, וכנגד ג' ומתוכה מתוך האש ומתוכה, וכנגד ג' ויפגע במקום המקום במקום ההוא, וכנגד ג' תפלות ביום ובלילה שחרית מנחה ערבית, וכנגד ג' ימים בשבוע שקורין בתורה, וכנגד ג' כהן לוי וישראל, וכנגד מלכותו מלכותך מלכות כל העולמים, וכנגד ג' ה' אלקינו בחומש בסוף פסוק, וכנגד ג' אני ה' אלקיכם בחומש בסוף פסוק, וכנגד ג' אל [ה'] אלקי ישראל בדברי הימים, וכנגד ג' ויברך אלקים, וכנגד ג' ק"ז בהלל, וכנגד ג' ו' ז' במזמור ברכי נפשי, וכנגד ג' שלום מלאים בנביאים, וכנגד ג' צור בהאזינו וא' הצור וב' צורם. וכנגד ג' אוהבי שמו בתהילים, וכנגד ג' כבוד שמו, וכנגד ג' ושמעת השמים בתפלת שלמה, וכנגד ג' פעמים שנקרא הקב"ה מקוה, וכנגד ג' ח' בוהיה אם שמוע, וכנגד ג' דרכים האשה נקנית, וכנגד ג' בכל לבי בתהילים, וכנגד ג' על יריאיו בתהילים. וכנגד ג' ילוד אשה באיוב. וכנגד ג' אלף שנה מהלך הגן, וכנגד ג' פעמים שמסיימים קדיש ביום. כל אלו מחוברים יחד בקרסים ובלולאות, ועליהם סודות גדולים ועצומים המחזיקים כמה וכמה קונטריסים, ולכן כל ירא השם יתפלל תמיד ויאמר בסודם של צרפתים אל תבא נפשי ובקהלם אל תחד כבודי, הבודים מלבם ומוסיפים בתפלתם כמה וכמה תיבות שלא לצורך, וגורמים גלות לרש ולבניהם עד סוף כל הדורות, והמונעים מלהוסיף עליהם אמר החכם בספר משלי ושומע לי ישכון בטח, בעולם הזה ובעולם הבא.
[באשרי תמצא בכל פסוק אחר האתנחתא ו', חוץ מב' פסוקים חנון ורחום וקרוב ה' לכל קוראיו, שאין בהם ו', וסימן ח"ק. וח"ק בגמטריא גהינ"ם, ורמז לך שכל האומרם ג' פעמים בכל יום לא יראה פני גהינם. אשרי העם שככה לו "שככה" בגמטריא מש"ה, אשרי העם שזכות משה רבינו עליו השלום עומדת לו. אשרי העם שה' אלקיו פי' העם שיכולין לעשות שיהא הש[ם] של מדת הרחמים, משה רבינו. אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה נוטריקון אחר ששת ראשונים ימים, יום שביעי [בחר] י-ה, ברכות י-ה תמלא יין כוסי, עופות ובשר דגים, ישלים הפרשיות לבוש (הבדלה) לבנים וחלף כסותך, סליקא לעשות הבדלה].
אין נו"ן באשרי, שראה מפלתן של ישראל כדכתי' נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל, וזה היה בדור נ', כי מאדם עד צדקיה נ' דורות, לכך כתי' כי דור תהפוכות המה, הם לא נאמר אלא המה תהפוכות להמ"ה: אדם שת אנוש קנן מהללאל ירד חנוך מתושלח למך נח, הרי י', שם ארפכשד שלח עבר פלג רעו שרוג נחור תרח אברהם, הרי כ'. יצחק יעקב יהודה פרץ חצרון רם עמינדב נחשון שלמה בועז הרי ל', עובד ישי דוד שלמה רחבעם אביה אסא יהושפט יהורם אחזיה הרי מ', יואש אמציה עוזיהו יותם מנשה אמון יאשיה יהויקים הרי נ', נמצא צדקיה היה לנ' דורות, ואין לחשוב יהואחז ויהויכין שלא מלכו שנה תמימה. סומך ה' לכל הנופלים חזר דוד וסמכו ברוח הקדש. הנפלי"ם בגמ' צדקיה"ו. וזוקף לכל הכפופים ע"י זרובבל. את אכלם לרבות מלאכים ששביעים מזיו שכינה. פותח את ידך ז' תיבות, שמשביע ז' אדם ובהמה וחיה ועוף ודגים ושקץ ורמש. התהילה מתחיל ואברכה שמך ויש בו ט' פעמים ה', כנגדו מסכת ברכות ראש לכל התלמוד, ובה ט' פרקים בפרק ראשון ו' הלכות שקורין בבות, בפ' שני ט' הלכות, בפרק שלישי ז' הלכות, בפ"ד ז' הלכות, בפ"ה ה' הלכות, בפ"ו ח' הלכות, בפרק ז' ח' הלכות, בפרק ח' ט' הלכות, בפר' ט' ז' הלכות, הרי ס"ה בבות שהם הלכות, כנגד אלו ס"ה דברים שבתהלה לדוד רמוזים, ואלו הן: ארוממך, שמך, אברכך, שמך, מעשיך, וגבורתך, הודך, ונפלאותיך, נוראותיך, וגדולתך, טובך, וצדקתך, יודוך, מעשיך, וחסידך, יברכוכה, מלכותך, וגבורתיך, מלכותך, וממשלתיך, אליך, ואתה, ידיך, הרי כ"ג שפונה כנגד הכבוד. ולגדולתו, ורחמיו, מעשיו, גבורותיו, מלכותו, דרכיו, מעשיו, קוראיו, יקראוהו, יראיו, אוהביו, קודשו, הרי י"ב כמדבר על ידי אחר. גדול, ומהולל, חנון, ורחום, ארך אפים, וגדל חסד, טוב, צדיק, וחסיד, קרוב, הרי י'. סומך, וזוקף, נותן, פותח, שומר, ומשביע, יעשה, ישמע, ויושיעם, ישמיד, הרי י'. אלהי המלך, גדול ה', ורחום ה', טוב ה', יודוך ה', סומך ה', צדיק ה', קרוב ה', שומר ה', תהלת ה', הרי י', הרי ס"ה בין כולם, כנגדן תקנו ס"ה בבות. ואם תחשוב התהלה כמו שאנו קורין מן אשרי יושבי ביתך עד לעולם ועד תרי"ג אותיות, לכך כל האומ' תהלה לדוד בכל יום מובטח לו שהוא בן ע"ה, וכאלו קיים תרי"ג מצות. מן אשרי יושבי עד שה' אלהיו י"ד תיבות. ואנחנו נברך י-ה מעתה ועד עולם הללויה ח' תיבות, הרי כ"ב, כ"ב אותיות של תורה. כל פסוק ופסוק יש בו באמצע ו' חוץ מן ח"ק, כגון ואהללה ואברכה ולגדולתו וגבורתיך ודברי וגדולתך וצדקתך, וכן כלם, חוץ מן חנון שיש בו ארך, וכן קרוב שיש בו לכל, הרי ח"ק בראש ובאמצע, א"ל לומר חק לומר תהלה לדוד בכל יום. ומתחיל בא' ארוממך ומסיים בד' לעולם ועד, כמשה שהתחיל בשירה אז ישיר וסיים בד' לעולם ועד, והתחיל בתהלה לדוד וסיים בתהלת ה', והתחיל ואברכה וסיים ויברך, התחיל שמך וסיים שם קדשו, התחיל לעולם ועד וסיים לעולם ועד, כלעומת שבא כן ילך, להודיענו כי מאד היתה חביבה על דוד, על כן כל איש חי יכוין מאד מאד בלב לומ' התהלה בכונת לבו ואז מובטח לו שהוא בן ה"ה, כי שכר גדול יהא חלקו ברב טוב הצפון.
אלקי המלך, ואברכה. וי"ו יתירה, שראה דוד שעתיד לצאת ממנו בן שיש בו ששה דברים: רוח חכמה, בינה, רוח עצה, גבורה, רוח דעת, יראת ה'. בכל יום אברכך, משום שהצדיקים אפילו במיתתן קרויים חיים, ודוד יסד המזמורים שעתיד לשבח בהם הקב"ה הרי כאלו היום מברך הקב"ה. ד"א על שם שפתיו דובבות בקבר. טוב ה' לכל, אפילו ביסורים שהוא ממרק בזה העונות, ואם כן הוא טוב אפילו לרשעים אם מייסר אותם. ורחמיו על כל מעשיו, אפילו בהמה חיה, וכמו שאמרו חז"ל צער בעלי חיים דאורייתא. בעתו, ר"ת בשר, עצים, תבשיל, יין.
<h2>דף ו:</h2>
ברוך אתה ה' אמ"ה אקב"ו על העריות ל"ב תיבות נגד ל"ב אלהים בבראשית עד יום השישי, לומר כל מה שברא ברא לצורך אדם וחוה.
אומ' בורא פרי הגפן לפי שכתוב ויברך אתם אלקים בכוס. בא"י אלקינו מ"ה אשר קדשנו במצותיו על העריות שאסר לנו כל העריות, ואסר לנו [את] הארוסות כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה שלא טבלה, וכת' ודבק באשתו, [משמע] ולא בארוסתו, והתיר לנו את הנשואות על ידי חופה, כניסת חופה. וקדושין, בכסף ובשטר ובביאה, דכתיב כי יקח איש אשה והדר ובעלה. קידושין על שם שאוסרה על כל העולם כהקדש, לכך עשה הקב"ה י"ג חופות לאדם הראשון, לכך י"ג גן בבראשית. בא"י מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקדושין שאין לוקחין נשים ובועלין עד שיעשו חופה וקדושין. וקדושה שייך בפרוש מן הערוה, דכתיב לאחר פרשת עריות קדושין תהיו, וכתי' איש אלקים קדוש הוא, [הוא] ולא גיחזי, שכת' ויגש גחזי להדפה בהוד יפיה, הרי פרוש מן הערוה נקרא קדוש. [ברכת אירוסין נראה לי לפרש כך: אקב"ו על העריות כי בקדושין אלו נעשית ערוה כערות שאר. ולהודיע כי משעת אירוסין נעשית ערוה לכל זולתו, דלא תימא עד שעת נשואין שאז הותרה לו אז נעשית ערוה ליאסר לכל זולתו, אבל בזמן שאכתי עומד' באיסור פנויה לו כדפ"ה בהלכה זו בפרק קמא דכתובות, לא רכיב עליה איסור ערוה, קמ"ל "על העריות", דמעת זו נעשית ערוה לזולתו. ואח"כ אומר ואסר לנו את הארוסות דלא תימ' הואיל ונעשית ערוה בקדושין אלו א"כ תותר לו לגמרי, קמ"ל ואסר לנו את הארוסות. והדר פריש עד אימתי, עד שעת נשואין, היינו אומרם והתיר לנו הנשואות ומפרש היינו חופה שאחר קדושין, היינו אומרם על ידי חופה בקדושין ברוך אתה ה' מקדש עמו פירוש כל זולתו והבעל עצמו, על ידי חופה מקדש הבעל שקודם החופה נאסר לו כהקדש, וכל זולתו נאסר עליה על ידי קדושין. ולפי זה הגירסא טובה בו"ו "ו"קדושין ולא בב' רפא, כי אח' חוזר על בעל דהיינו חופה, וא' על כל ישראל כל זולתו דהיינו קדושין, ו"עמו" כולל אותו וכל זולתו דרך כלל, כי לו ולהם נעשית כקדש בקדושין אלה. עוד נ"ל וצונו על העריות כי בסבת שאסר עריות באה סבת קדושין, שיתחבר אדם לבת איש אחר שצריך לעשות בה קדושין שהם כמו קנין, כי הרוצה לקרב לו דבר של אדם אחר צריך לקנות בדמים, כל שכן למיקרב בבשר אדם זולתו, מה שלא היה צריך אם היה אפשר לו לידבק באחותו, כי היא והוא כגוף אחד הוה דמי, ולא היה צריך קנין דהיינו קדושין, זהו פי' "וצונו על העריות" מלדבק בשאר בשר כי אם בנכרית, "ואסר לנו את הארוסות" פי' שאפילו הנכרית פי' בת זולתינו שאינה שאר, אסר בארוסין לבדם עד שיהיה חופה. ושמא תאמר חופה תועיל בלא קדושין דהיא עיקר, לכך אומ' וקדושין פי' ובלבד שקדמו קדושין לחופה. כך נראה לי הצעיר שבתאי לק"ד, בשנת הקס"ג ליצירה...].
שהכל ברא לכבודו ט' תיבות, נגד ח' תיבות בפסוק כל הנקרא בשמי והקריאה הרי ט', לפי שהציבור מתאספים שם לומר שהכל ברא לכבודו. יוצר האדם ח' תיבות, נגד ח' תיבות ויצר ה' אלהים (ויקרא שמם אדם) [עד היצירה], לכך מסיימין יוצר האדם. שוש תשיש י"ד תיבות, נגד שמחו [את] ירושלים י"ג תי' והקריאה הרי י"ד. שמח תשמח ט"ו תיבות, נגד ויטע ה' גן ו' תיבות וט' גן בלא עדן בבראשית הרי ט"ו. אשר ברא ששון נ' תיבות, נגד נ' שערי בינה וכולם נמסרו לאדם חוץ מאחד וזהו ותחסרהו מעט מאלהים, ונ' אותיות בשבטים. ובו' ה' קולות חתן ה' קולות לפני מתן תורה, ויזכה לשמוע ה' קולות ואשמע את קול כנפיהם כקול מים וגו'.
בורא פרי הגפן לפי שכתי' ויברך אותם אלקים ויאמר להם אלקים פרו ורבו, מלמד שפשט [יד] ימינו וברכם על הכוס. שהכל ברא לכבודו לפי שכל הצבור מתאספין אומר' שהכל ברא לכבודו, כדכתיב כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו (ו)יצרתיו אף עשיתיו, הרי ח' תיבות והקריאה הרי ט', לכך ט' תיבות בברכה זאת. יוצר האדם שכת' וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה, הרי ח' תיבות עד היצירה, לכך ח' תיבות בברכה זו. יוצר לשון שמגבל, לשון יוצר חרס, כך גיבל עפר האדם. אשר יצר את האדם בצלמו הוא פרצוף כפני אדם שבכסא. בצלם דמות תבניתו מהלך בקומה זקופה, ופרצוף חשוב שיש לנו על הכל. והתקין לו ממנו [מעלינו]. בניין עדי עד האשה עשויה כבניין, צרה מלמעלה ורחבה מלמטה כאוצר לקבל הוולד, כמו שאמ' זאת הפעם עצם מעצמי. עדי עד עזר כנגדו, וכת' ויקרא [את] שמם אדם, לכך מסיימין [בא"י] יוצר האדם. שוש תשיש ותגל עקרה לפי שכת' אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי מזכיר מציון וירושלם. שוש לשון שמחה גדולה, ותגל בלב. את העקרה ציון שנעקרו בניה ממנה, כמו רני עקרה לא ילדה. בקבוץ בניה לתוכה בשמחה שקבצם מגליות ובאו לציון ברנה, מי ילד לי את אלה. בא"י משמח ציון בבניה כדכתי' רני ושמחי בת ציון. שמח תשמח רעים האהובים חתן וכלה שנתרועעו ונתחברו יחד, האהובים זה לזה. כשמחך יצירך יציר כפך הוא אדם. בגן עדן מקדם שנברא מקדם העולם ואדם היה בו, ושמחתו כשהבאת לו חוה, כן תשמח אלו. בא"י משמח חתן וכלה. בפרקי דר' אליעזר בפרק י"ב: היו המלאכים מתופפין בתופים ומרקדין בנקבים שנ' מלאכת תופיך ונקביך, ביום שנברא בו אדם הראשון שנ' ביום הבראך כונוו, אמר הקב"ה בואו ונגמל חסד לאדם ולעזרו, והיו מלאכי השרת מהלכין לפניו כמו רעים המשמשים את החופות, דכתיב [כי] מלאכיו יצוה לך וגו', והקב"ה כחזן, מה דרכו של חזן עומד ומברך לחתן וכלה בתוך חופתם, כך הק' עמד וברך לאדם ולעזרו, שנא' ויברך אותם אלקים ויאמר להם אלקים פרו ורבו וגו'. אשר ברא ששון ושמחה מברך להקב"ה שברא בעולמו. ששון ושש לבכם. ושמחה שאדם משמח ומראה שמחת לבו. חתן וכלה, גילה גיל יגיל ששמח בדבר אחר. רנה השמעת קול, ותעבר הרנה במחנה. דיצה ששמח מאד. חדוה שמשמח. אהבה ואחוה (ו)שלום וריעות שמתחברים יחד. מהרה ה' אלקינו ישמע בערי יהודה שעתה הם (ברוכים) [בזוים], מהרה ישמע בהם, ובחוצות ירושלם ישמעו, קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה שלא ישמע בהם קול בכי וקול צעקה כי אם קול שמחה. קול מצהלות חתנים מחופתם צהל(ה) הוא שהלב מתרונן, שיצהלו חתנים מחופתם. ונערים ממשתה נגינתם שינגנו קול זמירתם. בא"י משמח חתן עם הכלה שישמחו יחד, החתן משמח עם הכלה כדכתיב דדיה ירווך בכל עת ושמח באשת נעוריך, אבל הכלה משמחת בחתן שנתן לה לפי שהאיש מדבר בפה ומשחק עמה, [לכך] שייך לומר עם הכלה, אבל האשה בלב, לכך אומ' משמח חתן עם כלה וכלה תשמח בחתן. וה' קולות אמרנו בברכה זו כנגד ה' קולות קודם מתן תורה, שהמשמח חתן וכלה זוכה לה' קולות. אשר ברא ששון א', ושמחה ב', חתן ג', וכלה ד', גילה ה', רנה ו', דיצה ז', חדוה ח', ואהבה ט', ואחוה י', ושלום י"א, וריעות י"ב, ששון י"ג, שמחה י"ד, חתן ט"ו, וכלה י"ו, מצהלת י"ז, נגינתם י"ח, משמח י"ט, כנגד י"ט קול: ויהי קולות א', וקול שופר ב', ויהי קול השופר ג', רואים את הקולות ד', את קול השופר ה', את הקול מדבר אליו ו', קול דברים אתם ז', זולתי קול ח', קולו ליסרך ט', והערפל קול י', כשמעכם את הקול י"א, קולו שמענו י"ב, לשמוע את קול י"ג, שמע קול י"ד, לשמע את קולו ט"ו, השמע עם קול ט"ז, יעננו בקול י"ז, הקול קול יעקב י"ח י"ט, ועוד בן י"ח שנים לחופה. ועו' ד' פסוקים בירמיה קול ששון קול שמחה קול חתן קול כלה, הרי י"ו קול וא' קול תודה, וא' קול משחקים, לומר כל המשמח חתן וכלה זוכה לי"ח קול תורה, ויהיה עם צדיקים שבי"ח אלף עולמות וי"ח אלף שנאנים, לכך שוש תשיש ותגל עקרה בשמחה משמח ציון בה' קולות חתן, וה' קולות לפני מתן תורה, ויזכה לשמוע ה' קולות: ואשמע את קול כנפיהם כקול מים רבים כקול שדי קול המולה כקול מחנה.
<h2>דף ט:</h2>
ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך אנו מבקשין לפני המלך הגדול ה' שפתי תפתח כמו שכתוב ושפתי רננות יהלל פי, שמנענע בשפתיו, כך האדם ישים לבו בכפו ומכוין ואומר שפתי תפתח שלא אשגה בתפילתי, ואז פי יגיד תהילתך. יסדיר אדם שבחו [של הקב"ה] ואחר כך יתפלל, זהו ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך. ו' תיבות בפסוק, כמו בברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, וכנגדו ו' רקיעים ווילון אינו משמש כלום כדאית' בחגיגה, וכנגד ו' ברוך אצל שם בחומש, ואילו הם: ברוך ה' אלהי שם, א', וברוך אל עליון אשר מגן, ב', ברוך ה' אלהי אדוני, ג', ואברך את ה' אלהי אדוני, ד', ברוך ה' אשר הציל אתכם, ה', וברכת את ה' אלהיך, ו', נגדם ו' תיבות אומרין לפני התפילה. ואין לומר שומע תפילה וגו', ולא כי שם ה' אקרא, כי אין בהלכה מתיר כי אם ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך. ועוד במשנה תורה בפסוקי המקום והשם, כגון כי אם אל המקום אשר יבחר ה', כך פעמים ה' כמו בתפילה ה' שפתי מגן ומחיה ונקדש עד האל הקדוש, וכל הברכות וברכו בברכה, לכך אין להוסיף כי שם ה' אקרא. ולמה כנגד פסוקי המקום, לפי שכתו' ויפגע במקום אין פגיעה אלא תפילה דכתי' אל תפגע בי. וג' מקום בפסוקי' ויפגע במקום, כנגד ג' תפילות ביום, וכתי' שויתי ה' לנגדי תמיד. לכך יכוין בתפילתו כי המלך הגדול עומד כנגדו, ולכך אומר ברוך אתה ה'. ומה שאין אומר מלך העולם, כי אין לומר מלך העולם אלא במקום שנהנה, אבל התפילה ספק אם תתקבל תפילתו (אין לומר מלך העולם אלא מקום שנהנה), ובכל מצוה אומ' מלך העולם שציונו זה, ובישתבח סיום הזמירות, ובברוך שאמר לפי שכבר אמר מרחם על הארץ, הרי הוהנה, ואין מתחיל ברוך כי אם בראשונה, שהיא ברכה הסמוכה לחבירתה. ועיקר נסיון האדם בכל יום היא כוונת תפילה, שמדבר למקום פה אל פה, על כן יכוין הירא את דבר ה'.
<h2>דף יא.</h2>
ברכו ד' תיבות נגד ד' פסוקים ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם וכו'. ברוך ה' המבורך נגד ד' אלו נאמר ברכו את ה' אלהיכם. אשר בדברו ס' תיבות נגד ס' תיבות מן יושב בסתר עליון עד מחסי בתראה. וי"א פסוקין שראשן וסופן נו"ן אין בהם ס', לומר אין שטן מסטין לקורא הפסוקים כל יום. כל א"ב בברכה זו לבד ט' נעלם, לומר ט' פעמים שינה יום ולילה, במבול א' במצרים חושך ב' יעקב כי בא השמש ג' ויזרח לו השמש ד' ולמשה ה' וליהושע ו' ולאחז ז' ולחזקיה ח' ולנקדימון בן גוריון ט'.
למעריב. והוא רחום יכפר עון ולא ישחית הקב"ה שהוא רחום על כן נקרא "ה"' שהוא מידת רחמים, יכפר עון ימחה עון, כמו אכפרה פניו במנחה, כמו כפר ידיה, כפורי זהב, שמקנח [את] העון זהו לשון כפרה. ולא ישחית, שלא יחבל עמו. והרבה להשיב אפו, כמה פעמים השיב אפו. ולא יעיר כל חמתו, עלינו כלל, כמו אין לשפחתך כל בבית כל מה שיש בבית לבני אדם אין לשפחתך. והוא רחום י"ג תיבות, [ו]אומרים אותו ג' פעמים בהשכמה בזמירות א', ולפני תהילה ב', ובסדר קדושה ג', הרי י"ג תיבות ג' פעמים הם ל"ט, לכפר [על] המחוייב ל"ט מכות מלקות דכתי' ונקלה אחיך לעיניך, אחי"ך מכות, וכשמלקין אותו גדול שבדיינין קורא והפלא ה' את מכותך ג' פעמים, ובהפלא י"ג תיבות בפסוק, והקב"ה זוכר זכות ג' אבות שבהם י"ג אותיות אברה"ם יצח"ק יעק"ב, וזוכר [י"ג תיבות] י"ג מידות ה' ה' א-ל רחום עד ונקה, וזוכר י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן. נגדן י"ג תורה במשלי, וי"ג בוהחכמה מאין תבא כגון סגור כסף עד ופנינים, וי"ג בני במשלי, י"ג אש ואשו בואתחנן, וי"ג אור מבראשית עד ויכולו. והוא רחום שאומר' בערב אין זה מן המניין, תדע ביום טוב ובשבת אין אומ' אותו, ולפי שמלקין בין מנחה למעריב, אומ' והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה שיש בו י"ג תיבות לזכור זכות אבות. ה' הושיעה המלך יענינו ביום קראינו ה' רחמן הושיעה נא. המלך הגדול, יענינו ביום [ה]נקרא לפניו. ה' הושיעה ו' תיבות כנגד ו' גליות סנחריב ג' נבוכדנצר ג'. ו' אדון כל הארץ בקרייה, כשיושיענו כל הארץ נחסה בצל כנפיו, ובתילים ו' פעמים צל ו' פעמים כנפיך, ובשיר השירים ו' פעמים כלה.
<h2>דף יא:</h2>
יוצר אור רס"ח תי' עד יוצר המאורות. מן ברוך אתה ה' עד ובורא את הכל ט"ו תיבות נגד ט"ו מן במעשה יום ו' בבראשית. המאיר לארץ י"ב תיבות עד מעשה בראשית נגד י"ב שעות וכן בלילה, י"ב מנהיגים לנפש, לכן י"ב כנפים למלאך המות, ושולט על כל איבריו של אדם, ולכן יסדו ולדרים עליה ברחמים. מה רבו מעשיך ה' י' תיבות עד קנייניך נגד י' ספירות בלי מה, י' יצירה בריאה לאדם בתורה. המלך המרומם לבדו ט"ו תיבות עד מימות עולם, נגד ט"ו רקיעים בו' ימי בראשית. ברוך אתה עד משגב בעדינו ס' תיבות נגד ס' ריבוא ישראל, ס' אמות עובי המן לישראל. אל ברוך עד וקדושתו כ"ו תי' נגד י-ה-ו-ה שם הנכבד והנורא והקדוש. תתברך י"ג תיבות [עד] יפארוך סלה נגד י"ג אותיות החקוקים על לב שמש. תתברך צורינו עד ביראה פ"ב תיבות, שהתפלה עריבה להקב"ה. בשפה ברורה בגימט' בלשו"ן הקוד"ש. כלם כאחד, כתב הר"ר אליעזר שיש מלאך אחד ממונה על המלאכים ובידו שרביט של אש, ובו מפחידם ומייראם שלא ימהרו קדושתן ושירתן יותר מאחרים כדי להשמיע קול אחד, לכך נאה וראוי לומר כל שירות ותהלות של הק' כאחד, שנ' ונרוממה שמו יחדו. קדוש קדוש קדוש, הווה והיה ועתיד, וכל שבחותיו משולשין. קדוש קדוש קדוש ה' צבאות וגו' ט' תיבות נגד מחנות שלפני השכינה, פסוק הוא בישעיה והנה ה' עובר. (ויש אומרים) ויש י"א תיבות [מוהאופנים] עד ואומרים, כנגד י"א פנים במרכבה ראשונה וכן י"א פנים במרכבה שנייה. מלאל ברוך עד יוצר המאורות כ"ט תיבות. ברוך כבוד ה' ממקומו ד' תיבות ד' מחנות סביב הכסא כרוב חיה אופן וגלגל. ובברוך כבוד ה' ממקומו ח"י אותיות נגד ח"י אלפים עולמים נעלמים מבני אדם, לכך י"ח פעמים בקריאה לעולם חסר ו' לעלם כתיב. לאל ברוך עד יוצר המאורות נ"ט תיבות נגד השמים מספרים [עד] מחמתו נ"א תיבות, וח' תיבות בפסוק קומי אורי לפי שמדבר מעניינו.
ויש שכתבו על רב סעדיה שאין לומר אור חדש, ושקר הם דוברים כי הוקשה בעיניהם שהברכה נתיסדה על אור של כל יום, והם דוברים על צדיק עתק, כי אנו מתפללים על אור שנברא ביום ראשון וגנזו הקב"ה לצדיקים כדאיתא בבראשית רבה. ראיתי כתוב בשם רב סעדיה גאון שאין לומר אור חדש על ציון תאיר, ורוב צרפתים הלכו בעקבותיו ודרכו שבילותיו ולא נהגו לאומרם, וכתב רבינו החסיד זצ"ל שאין רוח חכמה נוחה בהם בזה הדבר, כי חסירי ידע וחסירי בינה בדו מלבם וכתבו בשם הגאון כההוא דאמר הרוצה לתלות יתלה באילן גדול, ואוי להם שכתבו שקר על אותו צדיק, כי רב סעדיה גאון אין כל דבר נעלם ממנו ובקי בסודות הרבה מאוד וחלילה שפה קדוש יאמר דבר כזה, שהרי מן לאל ברוך עד יוצר המאורות נ"ט תיבות, ומן השמים מספרים כבוד אל עד ואין נסתר מחמתו נ"א תיבות, ופסוק קומי אורי כי בא אורך וגו' לבד מן האזכרה שבו ח' תיבות, לפי שאין השם שלם עד שיבא אור המשיח, ולפי שהשמים מספרים כבוד אל הוא מספר ממעשה אורה של כל יום, וברכה זו לאל ברוך היא מספרת כמו כן ממעשה אורה של כל יום, ובסופה יסדו מעין אורה של לעתיד לבא, כגון אור חדש על ציון תאיר לפי שהאורה שנבראת ביום ראשון גנזה הקב"ה לצדיקים לעתיד לבא כדאית' בבראשית רבה, וכדכתיב והיה (ה)אור הלבנה כאור החמה שבעתים, וזהו שיסד רבינו שמעון הגדול האור בגיהו כשלמה עטה, הבהיק זיו במעלה ומטה, הכהות גלגל חמה במבטה, וראהו אדון כי טוב, והצפינו לישרים נוחלי לקח טוב, ואור צדיקים ישמח בטוב, על כן יסדו בסוף ברכה זו מעין אורה של לעתיד לבא. ובברכה זו ה' מיני אורה: לעושה אורים גדולים א', אור חדש ב', על ציון תאיר ג', במהרה לאורו ד', יוצר המאורות ה'. ואותן ה' אורות תקנו נגד ה' אור שבפרשת בראשית עד יום אחד, אלו הן ה' אור שבבראשית: יהי אור א', ויהי אור ב', וירא אלהים את האור ג', ויבדל אלהים בין האור ד', ויקרא אלהים לאור ה', וכנגדן ברא הקב"ה ה' מיני אור בעולם ואלו הן: אש, אבנים, לבנה, כוכבים, חמה. וכנגדן תמצא ה' הודאה במזמור ראשון של ספר שני בתהילים, וכנגדן מתחילין ה' מזמורין הודו, וכנגדן ה' כבוד ה' אלהי ישראל בספר יחזקאל, וכנגדן ה' נוגה ביחזקאל, וכנגדן ה' כבוד וכרובים ביחזקאל בפסוק, וכנגדן ה' בדבר ה' בכל התורה. ובברכת יוצר אור תמצא י"א מיני אור עד יוצר המאורות כנגד י"א פנים במרכבה ראשונה וי"א פני אור במרכבה שנייה. ואין פנאי להאריך יותר על זה, ונחזור לראשונות מעט ולחדש בו דברים שלא פרשנו, מה שיסדו נ"ט תיבות בברכת לאל ברוך שמדבר מעין אורה של כל יום כנגד נ"ט עדן יותר מגן ונ"ט גן יותר מזה העולם, לומר שלא נברא גן אלא לעוסקים בתורה שיש בה ה' ספרים שמאירים לעולם, אבל עדן שהוא כמו כן נ"ט יותר מגן עליו נאמר עין לא ראתה אלהים זולתיך יעשה למחכה לו, ועוד הביא רבינו החסיד הרבה ואין פנאי להאריך, על כן כל ירא השם יזהיר שלא יחטיא את בשרו לגרוע או להוסיף תיבה אחת מכל תפלה שטבעו חכמים ז"ל.
ולדברי צרפתים שמוסיפים מדעתם ואומרים כן תחנינו ותלמדינו גם בזה אין רוח חכמה נוחה בהם, שהרי נעלם מעיניהם וטחו עיניהם מראות מה שכתב רבינו החסיד זצ"ל שבברכת אהבה רבה יש בה ארבעה מיני לימודים, ואלו הן: ותלמדם א', ללמוד ב', וללמד ג', תלמוד ד', וכנגדן תמצא ארבעה למדי"ן באלפ"א ביתא במילוי, ואלו הן: אל"ף, גימ"ל, דל"ת, למ"ד, ובארבע מקומות נצטוה משה ללמוד לישראל, וארבעה פעמים תמצא בחומש שבכתב שיש לו ללמוד לאדם את בנו התורה, וארבע קניין תמצא בספר משלי, וארבע יצירות, וארבע שמירות, וכן בתמניא אפי תמצא ארבע שמירות אצל תורה, וארבע פעמים בשבוע(ה) קורין בתורה, וארבע תמצא בחומש בשבתך א' ובלכתך ב' ובשכבך ג' ובקומ(י)ך ד', וארבע בתורה בספר מלאכי בארבע פסוקים, וארבע גן עדן בפרשת בראשית, ועוד הרבה טעמים מאד חיב(ו)ר רבינו הקדוש וכתב טעמים וסוד על כל אחד ואחד, על כל ירא השם יזהיר מלהוסיף ולגרוע אפי' אות אחת בתפילה. והחבר ר' אברהם גיסי אמר לי בשם רבינו שמואל הנביא והקדוש והחסיד זצ"ל שיש בברכת אהבה רבה ק"ב תיבות ק' כנגד מאה ברכות והשנים הנותרים תורה שבכתב ותורה שבע"פ, וזהו שיסדו באהבה רבה את דברי תלמוד תורתיך, ולפי דבריו צריך לומר כי בשם קדשך הגדול והנורא בטחנו, אבל לפי דברי רבינו החסיד בנו אין לומר הגדול והנורא שהרי הפסוק כך הוא כי בשם קדשו בטחנו, ועוד לפי דבריו אין בברכה זו כ"א מאה תיבות, נמצא בין לדברי האב בין לדברי הבן אין לומר כן תחנינו ותלמדינו, אלא כך תחנינו אבינו אב הרחמן, שהרי אין בברכה זו כ"א ארבעה מיני לימודים כאשר פירשנו לעיל, וכל אחד ואחד מהם כתבו סמך וראיה לדבריהם, ואין פנאי להאריך.
נחזור על הראשונות למנות כל תיבות היוצר, כי למעלה לא ביארנו כל הצורך, כי היה מחובר בפתרונו כקרסים בלולאות. מתחילת היוצר עד משגב בעדנו ס' תיבות, כנגד נ' תורה בחומש וי' תורות הרי ס'. וסימן כי נר מצוה ותורה אור, לומר מי שמכוין בברכות כקיים כל התורה... בס' תיבות... וזהו ששים המה מלכות, וכנגדם ס' מסכתות בו' סדרים, והמקיים והמכוין בשבחות ובברכות כאילו קיים ו' סדרים משום שיש בהם ס' מסכתות, וכן ס' שיטות בס"ת. מאל ברוך גדול דעה עד עונים ואומרים ביראה קכ"ה תיבות, כנגד קכ"ה פסוקים בואתחנן, לפי שבואתחנן יש פרשת גלות כי תוליד בנים וגו', ופרשת עשרת הדברות ופרשת שמע, שהם כנגד כל התורה, לומר מה גלות מכפר אף תפילה מכפרת, וראשי תיבות של עשרת הדברות עולין לתרי"ג, לומר שכל תרי"ג מצות כלולות בעשרת הדברות, ופרשת שמע כנגד כל התורה כמו שאז"ל, ואין לומר יותר מפני עמי הארצות. מן קדוש עד ממקומו כ"ד תיבות, כנגד כ"ד רבוא פרסאות בין נהרי שלג לנהרי ברד, וכמו כן בין אופנים לחדרי חדרים, וכן בין חדרי חדרים לחיות הקודש, ובין כ"ד ה' בתמניא אפי, וכ"ד אלהי ישראל בנביאים, וכ"ד פעמים אומ' קדושה בו' ימים ביוצר ובעמידה ובסדר קדושה ובערב, והקב"ה מתקדש בכ"ד שעות ביום ובלילה. מן לאל ברוך נעימות יתנו למלך עד יוצר המאורות נ"ט תיבות, כנגד נ"ט שם הנכבד בפרשת ויקרא, לומר מי שאו' סדר ברכות בכונה מעלה עליו כאלו הקריב קרבנות שנא' ונשלמה פרים שפתינו, מה קרבנות מכפרים ומביאים לעולם הבא, אף תפילה מכפרת ומביאה לעולם הבא. ובברכה זו חר"ס אותיות לפי שמדברת מן החרס, כי החמה בבקר ובערב שמה חרס לפי שאינה מתגברת כמו ביום, וכתו' האומר לחרס ולא יזרח וגו', בטרם יבא החרסה וגו', ולחמה יש ג' שמות שמש חרס חמה סופי תיבות שס"ה, על שם שס"ה ימות החמה. מן אהבה רבה עד הבוחר בעמו ישראל באהבה ק"ב תיבות, כנגד ק' ברכות שאנו חייבין לברך בכל יום, ולקיים ב' תורות תורה שבכתב ותורה שבע"פ, לומר כשם שחייב אדם ללמוד כך חייב בתפילה. מן אמת ויציב עד אין אלהים עוד זולתך ק' תיבות, כנגד ק' ברכות, כמו שאז"ל שבימי דוד היו מתים בכל יום ק' נפשות, באו והודיעו לדוד ונתיישב בדבר וראה שלא היו נזהרים בק' ברכות, עמד ותקן להם ק' ברכות ותעצר המגפה, וכשהלכו בגולה נשתכחו מהם וחזרו ויסדו ק' ברכות אחרים. מן עזרת אבותינו עד ואמרו כלם ק"ל תיבות, לומר מי שמכוין בו כאילו הקריב קערת כסף אחת שלושים ומאה משקלה, שהתפילה כנגד העבודה תיקנוה. בשירה חדשה י"ג תיבות, כנגד י"ג שאמרו שירה על הים, י"ב שבטים ומלאכי השרת, והיינו שאז"ל שיר השירים מלאכי השרת אמרוהו על הים, וכתי' קדמו שרים אחר נוגנים. בצור ישראל י"ד תיבות כנגד י"ד שנגאלו, הק' בעצמו כביכול כדכתיב עמו אנכי בצרה, וי"ב שבטים וערב רב שהיו משועבדים לפרעה ויצאו עתה לחירות הרי י"ד. מן אמת ויציב עד גאל ישראל רע"ב תיבות, כנגד פרשת העגל שרמוז בה כי בר"ע הוא בר"ע להפך ער"ב רב, כי ערב רב הטעו את ישראל שבאו לידי העגל, וכן רע"ב תיבות מן ויאמר ה' למשה לך רד עד לשמצה בקמיהם, והמכוין בברכות מכפר על מעשה העגל. וכן אברהם יצחק ויעקב חיו רע"ב אלפים יום, כי בזכותם כיפר הק' על מעשה העגל, ואנו מיחדים אותו בכך תיבות, ומודים לו שהוא אל, לכך אמת ויציב מתחיל באל"ף ומסיים בלמ"ד גאל ישראל הרי אל. מן עזרת אבותינו עד גאל ישראל קע"ב תיבות, כנגד עשרת הדברות שיש בהם קע"ב תיבות, וקע"ב תיבות יש מבראשית עד יום הששי, לומר מי ששומר עשרת הדברות כראוי בזכותו עומד כל מה שנברא בששת ימי בראשית. ומי שאומ' אותו בכוונת לבו מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עשרת הדברות, וכן יחוד שמים ויראת שמים, על כן מעלה עליו כאילו בזכותו עומד כל מה שנברא בו' ימים, והיינו דכתיב את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם. כך קיבלנו מרבינו יהודה חסיד זצ"ל אב החכמה באותה שנה שנפטר בו שנת תתקע"ז לפרט.
ותאלמנה שפתי שקר כגון בני אדם שמוסיפים עוד באהבה רבה ברכה אחת שאומרים והבא עלינו ברכה ושלום מארבע כנפות הארץ, ועליהם ועל כיוצא בהם נאמר כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט. כי אין להוסיף תיבה אחת [ואין לגרוע תיבה אחת] מכל שתיקנו לנו בברכות חסידים ונביאים ראשונים, כי לא יסדו תיבה אחת בחנם, והמשנה עתיד ליתן את הדין.
אהבת עולם מ"ו תיבות כנגד ועתה ישראל מה ה' אלהיך כ"ו תיבות, ופסוק והיה אם שמוע ך' תיבות הרי מ"ו תיבות. כל הא"ב בו לבד ז' נעלם נגד ז' אהב[ו]ת שחייב לאהוב הקב"ה יותר מהם, ואילו הן: אהבת אשה, ובניו, ובנותיו, ממון, מטעמים, רעהו, בהמון.
אהבה רבה, י"ג אהבה בשיר השירים, אהב"ה בגימטריה אחד. באהבה ג' אבות אבינו מלכינו, אבינו, אב, כנגד ג' אבות שיזכור לנו כי בחר בנו עבורם, ותחת כי אהב את אבותיך ויבחר בזרעו אחריו, לכך באו כאן ג' רחמים הרחמן, המרחם, רחם, וב' חמלה וא' חנינה. אהבה רבה, בברכה זו נחלקו רבינו שמואל החסיד ובנו רבינו יהודה החסיד. לדברי האב יש בו ק"ב תיבות, ולדברי הבן ק' תיבות, עכ"מ. להבין לשמוע ללמוד וללמד. הבוחר בעמו ישראל באהבה, כדכתיב לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם וגו', כי מאהבת ה' אתכם ומשמרו את השבועה, וזהו הבוחר בעמו ישראל באהבה. יש שאין קורין ליראה את שמך, ואז יש להם להוסיף הגדול, ופסוק הוא יחד לגבי ליראה שמך ע"כ. אהבה רבה, ק"ב תיבות נגד ק' ברכות ותורה שבכתב ותורה שבעל פה, וזהו שיסד כל דברי תלמוד תורתיך באהבה. עוד מצאתי וז"ל בברכת זאת אהבה רבה ק' תיבות כנגד ק' ברכות וכנגד ק' אותיות בפסוק ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך עם הקריאה, וכן בן ק' שנה היה יעקב כשנולדו כל השבטים, וכן ק' אותיות בפסוק ה' אלהי אבותיכם נראה אלי, וכן עוד הרבה ואין פנאי להאריך כאן.
אהבה רבה אהבתנו ה' אלהינו דכתיב כי מאהבת ה' אתכם, באהבת ה' את ישראל. חמלה גדולה ויתירה חמלת עלינו אבינו מלכינו באב שייך חמלה ורחמנות. ובכל מקום שכתב חמלה שהורגין וחומל על זה, כמו ותחמול עליו ותאמר מילדי העברים זה, ויחמול שאול והעם על אגג, בחמלת ה' עליו, כמה פעמים חמלת עלינו והצלתנו. אבינו מלכינו בעבור אבותינו שבטחו בך באברהם והאמין בה', וכשנאמר לאברהם לך לך, וליצחק גור בארץ הזאת, וליעקב אל תירא מרדה מצרימה, חמלת אותם ובטחו בך, ויתהלכו מגוי אל גוי. ותלמדם חוקי חיים [כלומר לפי שבטחו בך למדתם חוקי חיים] עץ חיים היא, כי חיים הם למוצאיהם, עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו' חוקותי ותורותי, מן ויעקב איש תם יושב אהלים. כן תחונינו כאשר חננתם. אבינו אב הרחמן גבי אב שייך רחמים כרחם אב על בנים רחם ה' על יראיו. והמרחם ואתה הוא המרחם. רחם עלינו וג' אבות בכאן, אבינו מלכינו א' אבינו ב' אב ג' כנגד ג' אבות, שיזכור לנו כי בחר בנו עבורם שנא' ותחת אשר אהב את אבותיך ויבחר בזרעם אחריהם, לכך כאן ג' רחמים, הרחמן המרחם רחם, וב' חמלה וא' חנינה. ותן בליבנו להבין שנבין דבר מתוך דבר בהלכה. ולהשכיל להצליח בדברי תורה. ולשמוע בדברי תורה. ללמוד בעצמינו. וללמד אחרים. לשמור כל התורה. ולעשות אותה ולקיים מצוותיה. להבין א' ולהשכיל ב' לשמוע ג' ללמוד ד' וללמד ה' לשמר ו' ולעשות ז' ולקיים ח', כנגד ח' מיני תורה, ועל הר סיני ירדת (ל)[ו]דבר עמהם [משמים] ותתן להם משפטים ישרים א', ותורות אמת ב', חוקים ג', ומצות טובים ד', ואת שבת קדשך ה', ומצות ו', וחוקים ז', ותורה ח', וכן ח' בתורה קנני א', נסכתי ב', חוללתי ג', חוללתי ד', אני ה', ואהיה ו', ואהיה ז', ושעשועי ח', לכך אשרי תמימי דרך בח' אל"ף בי"ת, כי התורה ח' אלפים ב' אלפים קודם העולם, ו' אלפים הווה העולם, וח' שעשועים בתמניא אפי. וח' תורתיך א', עדותיך ב', מצותיך ג', חוקיך ד', פיקודיך ה', משפטיך ו', אמרתך ז', דברתך ח', וכן ח' עדותיך, וסימניך פר"ץ בן דמ"ה. את כל דברי תלמוד תורתך [בפינו] באהבה ד' למידות כאן, ותלמדם א' ללמד ב' וללמוד ג' תלמוד ד', כנגד ד' מידות ביושבים לפני חכמים, ד' מידות בתלמידים, וד' פעמים ביד כל ישראל בעירובין, וד' אז ראה א', ויספרה ב', הכינה ג', וגם חקרה ד', ד' סדרים בגמרא, ד' פעמים קורין בתורה בשבוע שני וחמישי שבת שחרית מנחה. תלמוד תורתיך א' בתורתיך ב', כנגד ב' תורות תורה שבכתב ושבעל פה. והאר עינינו במצוותיך פניך האר בעבדיך ולמדיני את חוקיך. ודבק לבינו בתורתך לעשותה לבל תשכח מלבינו. ויחד לבבינו לאהבה וליראה את שמך ואז לא נבוש לעולם ועד. כי בשם קדשך בטחנו כדכתיב הנה אלהינו זה קיוינו לו. נגילה ונשמחה בישועתיך [היינו סיפא דקרא דהנה אלהינו זה קיוינו לו ונגילה ונשמחה בישועתו]. ד' ישועות עד קרית שמע נגד ד' גליות שיושיענו מהרה. והביאנו לשלום מארבע כנפות הארץ שאנו מפוזרין בד' פינות העולם. ותוליכנו קוממיות לארצינו כמו שכתוב ואולך אתכם קוממיות. כי אל פועל ישועות אתה בכל יום ויום. ובנו בחרת מכל עם ולשון שכתוב ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, בך בחר ה' אלהיך, כי יעקב בחר לו יה. וקרבתנו לשמך הגדול סלה באמת ונתת לנו את התורה והודעת לנו שמך הגדול וקרבתנו אליך. באמת כלומר התורה שנקראת אמת שנא' אמת קנה ואל תמכור. א' ראש האותיות מ' אמצע ת' בסוף וזהו סלה באמ"ת. ג' שם כאן וליראה את שמך א', כי בשם קדשך בטחנו ב', לשמך הגדול ג', נגד ג' שמות שאמר למשה ג' אהיה אשר אהיה, ובהם חתומים שמים וארץ, וג' אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ, וג' ה' ה' אל רחום וחנון, וג' שמי בפסוק כי ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי וגו', וג' יתגדל ויתקדש שמיה א', יהא שמיה ב', שמיה דקודשא ג'. להודות לך עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו. ולייחדך באהבה את ה' האמרת היום אתם עשיתוני חטיבה אחת, שאתם אומרים ה' אחד, זהו האמרת באמירה יפה, חטיבה חטובות אטון צורה יפה, זהו וליחדך באהבה.
ברוך אתה ה' הבוחר בעמו ישראל באהבה רק באבותיך חשק ה', כי מאהבת ה' אתכם חשק ה' בכם ובאבותיכם. אהב"ה בגמטריא אח"ד, זהו חטיבה אחת. ק' תיבות באהבה רבה כנגד ק' ברכות שחייב אדם לומר בכל יום, וכנגד ז' פסוקים שיש בחומש שבהם ברוך ויש בהם ק' תיבות. אהבה א' אהבתנו ב' באהבה ג' אהבה ד' באהבה ה' באהבה ו' הרי ו', (אחד ו' אחד ו') כנגד ו' אביר בקרייה, ה' אהבה וא' לאהבתנו כנגד ה' ה' אחד וא' והוא באחד, ה' אביר יעקב וא' אביר (אלפי) ישראל. ביוצר ו' שם ו' שבח, המשובח א' שבח ב' ומשבחין ג' משבחין ד' ישתבח ה' תושבחות ו'. ו' שם לשמו א' שמך ב' שם ג' שמך ד' בשם ה' לשמך ו', ו' שבח כנגד ו' שיר חדש בתילים. ובשמואל ובדברי הימים ו' שם כנגד שירו לה' ברכו שמו א', הודו לו ברכו שמו ב', ויברך כל בשר שם קודשו ג', ויברכו (את) שם כבודך ד', יהי שם ה' מבורך מעתה ה', וה' לקח יהי שם ה' מבורך ו'. וכן י' פעמים מלך בי"ח ברכות כשתאמר שלום רב בבקר ובערב, כנגד י' שמלכו בכיפה והקב"ה ראשון ואחרון, לכך היה מורי רבינו יהודה החסיד זצ"ל מתפלל שחרית וערבית שלום רב, לפי שיש בו כי אתה הוא מלך אדון כל השלום, ושים שלום תקנו לשליח ציבור לומר אחר ברכת כהנים, וג' תפילות ביום הרי ל' מלכיות, לכן המלכות בל' מעלות, וכנגדן אמר דוד שיר למעלות אשא עיני. י' פעמים מלך ביוצר כנגד י' מלכים שמלכו בעולם כדאיתה בפרקי' דרבי אליעזר, לכך י' פעמים (לכך) מזכיר כהן גדול השם ביום הכיפורים.
לעסוק בדברי תורה נגד י"ג מידות שהתורה נדרשת בהם. [וי"ג שבחות באיוב]. והערב נא ל' תיבות נגד הכתוב בי מלכים ימלוכו, והמלכות נקנית בל' מעלות. אשר בחר בנו כ' תיבות נגד פסוק מי חכם ויבן את זאת כ' תיבות, [מי האיש החכם ויבן את זאת אשר דבר פי השם אליו ויגידה, על עוזבם את תורתי]. [בברכת אשר בחר בנו כ' תיבות, ובברכ' אחרונה אשר נתן לנו כ' תיבות זהו מ', כנגד מ' יום שנתנה תורה. וכנגד זה אמ' (ג') [ב'] פסוקי' תורת ה' תמימה, פקודי ה' ובהן כ' תיבות, ועוד ב' פסו' ה' עז לעמו יתן, הא-ל תמים דרכו, ובהן כ' תיבות. ובאותן ד' פסוקים שאמ' קודם ברכות התורה בהן מ' תיבות, כנגד אלו ב' ברכות שמברכין לפניה ואחריה. בברכת אקב"ו לעסוק בדברי תורה י"ג תיבות כנגד י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן. בברכת הערב ל' תיבות, בתורה כתי' בי מלכים ימלוכו, והמלכות בל' מעלות, לכך להבדיל בין הקדש ובין החול, מתחיל ומסיים בל' ואל"ף יותר, כנגד מלכו של עולם שמלכותו בל"א מעלות שהוא מלך על כל המלכים, ושמו א"ל עליון].
[ב"א י-י אלהינו מ"ה אקב"ו לעסוק בדברי תורה י"ג תיבות נגד י"ג אבנים שמצינו באיוב ויוסף איוב שאת משלו, עד שמונה המסולה הכתם אופיר, הכי תמצא בין כסף וזהב ואבנים שמונה י"ג, וגם י"ג התורה נדרשת מקל וחומר וכו'. ב"א ה' למדיני חוקיך, רש"י פי' שאינה חתימה כמו שאמר דוד המלך, להכי גורס רש"י ב"א ה' המלמד תורה לעמו ישראל שהרי צריך לחתום בברכה כ"ט תיבות נגד כ"ט חיים שבחומש, וכנגד כ"ט מוסרים שבתהילים, כנגד כ"ט לכל זמן ועת לכל חפץ שישנן בקהלת, להכי לא גרסי' למדיני חוקיך. אשר בחר בנו [כ'] תיבות ואשר לנו נתן כ' תיבות, נגד מ' ימים עמד משה בהר סיני וקיבל התורה]. בא"י אשר קדשנו במצוותיו כדכתיב: קדוש אתה, וכתיב: והתקדישתם והייתם קדושים. לעסוק בדברי תורה כדכתיב: ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך, והגית בו יומם ולילה. הערב נא ה' אלוקינו את דברי תורתך בפינו שיערוב עלינו חפצינו בתורתו. ובפיות עמך בית ישראל שהיא כחרב פיפיות. ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל כולנו יודעי שמך להכירו ולעובדו בפחד שכם אחד. בא"י המלמד תורה לעמו ישראל בברכה זו ל' תיבות. ובתורה כתיב: בי מלכים ימלוכו, ומלכות בל' מעלות, לכך: להבדיל בין הקדש ובין החול, מתחיל הפסוק בל' ומסיים בל'. בא"י אמ"ה אשר בחר בנו כדכתיב: בך בחר ה' אלקיך. ונתן לנו את תורתו בתחלה קודם שיעסוק אדם בתורה היא כתובה לשמו של הקב"ה שנאמר: כי אם בתורת ה' חפצו, זהו את תורתו. ולבסוף כשעוסק נקראת לשמו של אדם, שנאמר: ובתורתו יהגה יומם ולילה. בזאת הברכה כ' תיבות, כנגד כ' תיבות שבפסוק: מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה, וכתיב בתריה: על עזבם את תורתי.
בבוקר מדלגים שלום רב ואומר ברכת כהנים. אלוהינו ואלוהי אבותינו עד ואני אברכם מ"ד תיבות, וכן מן אשרי [כל] ירא ה' עד שלום על ישראל מ"ד תיבות. וכן מן שיר המעלות הנה מה טוב ומה נעים עד הברכה חיים עד העולם ל"ח תיבות, ושאו ידיכם קדש ו', הרי מ"ד. יברכך ג' תיבות וט"ו אותיות, ג' אבות ואברהם חי ט"ו שנים משנולד יעקב. וישא ז' תיבות וכ"ה אותיות, משה ז' לאברהם וכ"ה דורות עד משה. [באלהינו ברכנו פ"ז תיבות, והיא מיוסדת על אלו פסוקים וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד וגו' ויש בו י"ב תיבות, כה תברכו יש בו י"ג תיבות, ה' עוז לעמו יתן יש בו ט' תיבות, ומציץ מן החרכים יש בו י"ד תיבות, והביטו אל אברהם אביכם יש בו י"ב תיבות, ובאלו ג' פסוקים יברכך יאר ישא ט"ו תיבות סך הכל פ"ז. והביטו אל אברהם אביכם נדרש בפסיקת' על אותה ברכה, ובאותו פסוק יש בו כי אחד קראתיו ואברכהו, וזהו שאנו אומרים ברכנו אבינו כלנו כאחד כאברהם שנקרא אחד].
<h2>דף יב.</h2>
אמת ויציב עד גאל ישראל רע"ב תיבות. צור ישראל י"ד תיבות וס' אותיות, כנגד ס' ריבוא שהציל הקב"ה בי"ד בניסן ובי"ד גאלנו, כאשר ישמע למצרים יחוש ג"כ כשמע צור. ומצאתי כתוב וז"ל: גם בזה שגו צרפתים הרבה מאוד ששמעתי שמוסיפים בצור ישראל ואומרים (בצור ישראל ואומרים) גואלינו ה' צבאות שמו קדוש ישראל, וסמך שלהם על מה שנמצא כתוב שר' מאיר ש"ץ זצ"ל היה אומרו, וטעות הוא בידם, כי חלילה שעלה על לבו אותו צדיק מעולם לאומרו, כי בקי היה ר' מאיר ש"ץ זצ"ל בסודות [ובמדרשים] וטעמים, שהרי בצור ישראל י"ד תיבות וששים אותיות, כנגד ששים רבוא שנגאלו ממצרים בי"ד בניסן, וכן תמצא י"ד אזכרות בוישע, וכן י"ד אזכרות באנכי, לומר שלא נגאלו ממצרים אלא בזכות שאמרו שירה בי"ד אזכרות ו(י)קבלו התורה בעשרת הדברות שיש בו י"ד אזכרות, וכל תרי"ג מצות כלולים בעשרת הדברות, ורבינו סעדיה גאון פרשה באזהרות שלו שיסד לכל דבור ודבור מצות התלויות בו, וכנגדן תמצא י"ד אלהי ישראל בספר ירמיהו, לומר שאמר להם ירמיהו למה בגדתם באלהיכם ותשליכו את דבריו אחר גאיכם, דעו לכם שלא הייתם כדאי להיגאל ממצרים בי"ד בניסן כ"א בזכותו של ישראל סבא, לקיים הבטחתו שהבטיחו הקב"ה, וזהו וירא ישראל את היד הגדולה, ואמרו רבותינו ישראל סבא נחלקו בו חכמי ישראל, יש מהם אומרים ישראל סבא זה אברהם אבינו, ויש אומרים יעקב אבינו. וכן תמצא י"ד אלהים בי"ט פסוקים בחומש שיש בהם ג' אבות יחד, לומר שבזכות האבות נגאלו ממצרים. וכיון שראה שלמה המלך כוחן וחיבתן של אבות העולם, כיון בתפלתו וקבע י"ד שם שמי לשמך לשם בדברי הימים. וכן בספר יהושע י"ד ה' אלהי ישראל, אמר להם יהושע דעו לכם שלא הייתם כדאי ליגאל ממצרים וליכנס לארץ ישראל אלא בזכות שתקבלו מלכותו עליכם, וזהו שכתוב לשם ויאמר יהושע אל כל העם כה אמר ה' אלהי ישראל בעבר הנהר ישבו אבותיכם וגו'. ועוד האריך רבינו החסיד הרבה מאוד אבל אין פנאי להאריך כאן. וששים רבוא שנגאלו ממצרים, כנגדם יסדו ששים אותיות בצור ישראל, לומר לך שלא נגאלו משם כי אם בזכות שיקבלו את התורה שנתנה בששים אותיות כך של אל"ף בי"ת במילוי, ואלו הן: אל"ף, בי"ת, גימ"ל, דל"ת, ה"א, ו"ו, זי"ן, ח"ת, טי"ת, יו"ד, כ"ף, למ"ד, מ"ם, נו"ן, סמ"ך, עי"ן, פ"ה, צד"י, קו"ף, רי"ש, שי"ן, תי"ו, וכנגדן תמצא ששים מסכתות לומר לך כשם שקבלו מסיני תורה שבכתב שנתנה בששים אותיות, כך קבלו מסיני תורה שבע"פ שיש בה ששים מסכתות, וכנגדן תמצא ששים זרתות של מעלה בגן, לומר לך שלא נברא גן [עדן] אלא להוגים בתורה שבכתב שנתנה בס' אותיות ובתורה שבע"פ שניתנה בששים מסכתות, וכנגדן תמצא בחומש ששים תורה ותורות, וכנגדן תמצא ששים איברים בידים וששים איברים ברגלים, לומר לך שלא נבראו ידים ורגלים אלא לעשות בהם דברי תורה, וכן תמצא כנגדן ששים עי"ן במעשה בראשית עד יום הששי וגו'. עוד חיב(ו)ר רבינו החסיד זצ"ל הרבה מאוד אבל אין פנאי להאריך כאן.
אמת ואמונה עד ואמרו כולם קי"א נגד קי"א פסוקים בויקרא אל משה. מי כמוך באלים י"ב תיבות נגד י"ב שבטין, ונקרע הים לי"ב קרעים. מלכותך ראו בניך י"א תיבות נגד י"א תיבות בפסוק ובני ישראל הלכו ביבשה וכו'. ה' ימלוך לעולם ועד ד' תיבות ג' מלכו בכיפה והרביעי הקב"ה עליהם. ונאמר כי פדה ט"ו תיבות נגד ט"ו והקימונו עלינו ז' רועים וח' נסיכים. מן אמת ועד גאל ישראל [קנ"ג] תיבות נגד ק"כ ימים שהיה משה בהר מ' ימים ללוחות הראשונות מ' לתפלה מ' ללוחות האחרונות, ונשאר ג"ל עיני ואביטה, ול"ג לוחות בקרייה בתורה ל"א, ובמלכים א', ובדה"י א', קנ"ג תיבות בפרשת העגל.
<h2>דף יב:</h2>
אתה קדוש י"ד תיבות, כנגד י"ד תיבות בפסוק וקרא זה אל זה ואמר, וכן י"ד תיבות בנעריצך, וכן בנקדש את שמך, כשתאמר וכן כתוב על יד נביאך. מן נקדש עם קק"ק עד השם או מן נעריצך עד השם כ"א תיבות, ולכך יש לומר ככתוב על ידי נביאך. וכן מן האזינו עד השם, וכן מן חזון ישעיהו עד השם. והמלאכים מזכירין השם אחר קדוש קדוש קדוש וישראל אחר כ"ב תיבות, הרי ישראל פחותים ממלאכים ז' ידות, לכך ז' הללו מן השמים ואחד הללו את ה' מן הארץ. לכן היה הכהן מזה ז' למטה ואחד למעלה. ואל תשיבני ישראל מזכירין השם אחר ב' תיבות שמע ישראל, בקדושה הם פחותים בעולם הזה מהם. מנקדש עד השם כ"א תיבות כמנין אהי"ה, ומן השם עד הללויה כמנין יהו"ה. מנקדש עד האל הקדוש ע"ב תיבות, כנגד שם המפורש החקוק על המטה. לכך יש לומר ככתוב, ולא וכן כתוב, והללויה תיבה אחת. ובתשובת הגאונים איכא כיון שהתחיל נקדש אסור לספר עד שמסיים האל הקדוש.
וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם לא תלכו אחרי מראית לב ועין. תתורו כמו תרתי בלבי, וגם לשון ויתורו, לתור להם. ל"א תתור"ו אחר"י לבבכ"ם בגימ' ל"א תת(ו)ר"ו אחר"י מי"ן. לבבכם ואחרי עיניכם בגימ' כ"ל הזנו"ת, כשם שזנות ממש נקרא נואף כך הנואף בעיניו, כעין כי היא ישרה בעיני, ועין נואף שמרה נשף, על כן הירא את דבר ה' אל יראה פני אשה כי אם פני אשתו ודיו. אתם ז[ו]נים בגימ' לאח"ר עבוד"ה זר"ה, כדכתיב ויזנו אחרי הבעלים. אחרי לבבכם ואחרי עיניכם העינים הולכות אחר מחשבת הלב. אשר אתם זונים אחריהם כשם שהאשה מזנה מבעלה והולכת אחר מחשבה כך ההולך מהקב"ה לילך אחרי התוהו. למען תזכרו על כן צויתי לכם ציצית למען תזכרו המצות ועשיתם אותם. תזכרו צריך להתיז ז' של תזכרו, בירושלמי שלא יהא כאומר תשכרו דמשמע עשו בעבור שכר. ב' זכירות וזכרתם תזכרו, כנגד תורה בכתב ובפה, וכן ב' פעמים מצוותי, וזכרתם את כל מצוותי את כל מצוותי, תזכרו ועשיתם זכרון כמעשה. את כל מצותי לרבות משמרת למשמרת, קבלת [מלכות] שמים בכל יום. את לרבות מצות נביאים, אפילו לעבור כאליהו בהר הכרמל, וכשמואל טלה חלב, וכגדעון. תזכרו ועשיתם חישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלין עליו הכתוב כאילו עשאה ולחושבי שמו. את כל לרבות מצות שעשה הקב"ה גמילות חסדים ביקור חולים קובר מתים, ולרבות המזכה רבים. את כל מצותי והייתם קדושים הא השומר מצוה נקרא קדוש, כי איש אלהים קדוש הוא, וכשתתעטפו בלבן הרי אתם קדושים כאלהים לבוש הבדים. אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים על מנת כן הוצאתי אתכם להיות לכם לאלהים, ויחוגו לי במדבר, ואנחנו לא נדע מה נעבד את ה', אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך, כי לי בני ישראל עבדים, למה אשר הוצאתי אותם. וכשם שבמצרים הבחנתי בין טיפה של בכור לשאינה של בכור כך אני מבחין בין תכלת לקלא אילן. אני ה' אלהיכם ב' פעמים, נאמן אני לשלם שכר ואני דיין מי שלא חשש עליה. ג' אלהיכם, לאלהים, אלהיכם, נגד ג' קשרים למטה לאחר שגודלין הכל, ב' פעמים ה' נגד ב' קשרין למעלה טרם יגדיל. ה' ב' פעמים גימ' נ"ב נגד כ' קשרים לב' חוטין. ב' קשרים למעלה כנגד ב' מלך הכבוד בשאו שערים הראשון, וג' למטה כנגד ג' מלך הכבוד בשאו שערים אחרון. שני שלישי ענף שליש גדיל, כל גדיל השליש להקב"ה וימי המעשה ב' ימים קורין בתורה, קדוש קדוש קדוש נתן ב' לישראל ונשאר לו השליש, לכך הידור מצוה עד שליש.
ג' פעמים ציצית בפרשה וד' פעמים ה' וד' פעמים אלהות, כי מצות ציצית ד' חוטין בתוך ג' אצבעות. כ"ל מצו"ת ה' בגימ' תרי"ג. ה' קשרים לכנף אחד הרי לד' כנפות כ' קשרים, כנגד העולם מהלך ה' מאות לרוח אחד, הרי לד' רוחות כ' מאות שנים. ל"ב חוטין נגד ל"ב נתיבות שבהם נברא העולם. ד' כנפות חייב בציצית כנגד ד' כנפים לחיה, והטלית צמר לבן על שם ושער רישיה כעמר נקי, וישראל קדושים הם. ועוד על ארבע כנפות כסותך כנגד הוד והדר לבשת, גיאות לבש, לבושיה כתלג, הרי ד' מלבושי הוד, אבל וילבש צדקה אין לחשוב ולא וילבש בגדי נקם, שאינם כאילו מלבושי הוד. ג' פעמים ציצית בפרשה כנגד ג' אבות, וכנגד ג' שבטים בכל דגל, ד' ציצית בד' דגלים, וכנגד ד' דגלים סביב כס יקר כדאיתא בריש פרקין דר' אליעזר. וד' חוטין לכנף הרי לד' כנפים י"ו, כנגד י"ו פנים לחיה, על כן הנושא טלית צריך להכיר בוראו.
<h2>דף יג.</h2>
והיה אם שמע תשמעו בישרם הקב"ה ששכר מצוה מצוה, אם שמוע תשמעו יותר אל מצותי, מצות מלך בשר ודם לילך עמו במלחמה שמא יהרגו, אבל מצוותי אשר יעשה האדם וחי בהם, כי הוא חייך ואורך ימיך. אשר אנכי מצוה אתכם היום שיהיו המצוות בעיניך כאילו היום ציויתיך. ואם תשמע חכם מקטן שבישראל כאילו שמעת מפי. ולא תאמר אלמד כדי שיקראוני רבי וכדי שאהיה עשיר וכדי שאקבל שכר לעולם הבא, ת"ל לאהבה עשה מאהבה, וסוף הכבוד והעושר והשכר לבא, כי כל אדם שעובד רבו מיראה אם עושה לו רבו רעה עוזבו והולך לו, אבל אתה עשה מאהבה, אפילו יפגע בך מידת הדין תן לו תודה, זהו לאהבה את ה'. את לרבות צדיקים ואת יראי ה' יכבד, ותלמידי חכמים ותמימים הישרים בלבותם. ה' לשלם שכר. אלהיכם דיין אם לא תשמעו לו. ולעבדו ללמד בתלמוד, כדכתי' ויניחהו בגן עדן לעובדה זהו תלמוד ולשומרה אילו המצות, כשם שעבודת מזבח קרוי עבודה כך התלמוד קרוי עבודה. ולעבדו בא"ת ב"ש פכ"ז שק"פ בגימטריא ללמו"ד בתלמו"ד. ד"א, ולעובדו בכל לבבכם זו תפילה שהיא בלב, כדכתיב בדניאל וזימנין תלתא ביומיה הוא בריך על ברכוהו וגו', די אנת פלח ליה (ליה) בתדירא, הרי התפילה נקראת עבודה כעבודת מזבח. ולפי שהמלאכים בזמן בית המקדש היו עולין בלהב הקרבנות השמימה, כמו שכתוב ויהי בעלות הלהב מעל המזבח השמימה ויעל מלאך ה' בלהב המזבח, ועכשיו שאין בית המקדש קיים עולים בתפילה שיוצאה מן הלב שהתפילה כסולם, ואם אין מתכוין בשום ברכה הרי שם פסק הסולם, על כן איש האלהים יכוין בכל התפילה, וכת' תיכון תפילתי קטורת לפניך. ו"ו דו'לעבדו' ב"ל דב'כל' א"ת ב"ש שלהם פ"פ ש"כ, הרי ו"פ ו"פ ב"ש כ"ל בגימטריא תפיל"ה. ולעבדו בכל לבבכם שלא יהא לבבכם גס בעבודתו כי אם בלב שלם יעבדוהו. ובכל נפשכם בכל רצונכם, בכאן לא דיקדקו אפילו נוטל נפשך, ויש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו אמר ובכל מאדך, בכאן אין כתיב ובכל מאודכם על כן לא דיקדקו, אתם שמעתם לעשות מה שעליכם אף אני אעשה זאת לכם ונתתי מטר ארצכם בעתו. מטר על שם שיורה כמטרה לחץ על כן נקרא מטר, וכן יורה, וכן רביבים כמו ורבו. ונתתי אני בעצמי, כדכתיב הנותן מטר על פני ארץ. מטר ארצכם מתמצית ארץ ישראל שותה העולם כדאיתא בתענית, לכך אנו מתפללין בגולה מן המטר ומן הטל הקרובות, שהרי כשהקב"ה נותן מטר על פני ארץ אז ושולח מים על פני חוצות ביד מלאכים. בעתו בגימ' בלילו"ת, לילי רביעיות ולילי שבתות שאז אין בני אדם הולכין. בעתו בגימ' להטי"ח גגות. מטר ארצכם בעתו יורה סופן מור"ה, שמורה הבריות להטיח גגותיהן, את המורה לצדקה. יור"ה אותיות ירו"ה שמרוה את האילן ומשקה את התהום. יורה בגימטריא זה"ו בל"י הזע"ף, שמתכוין לארץ בלי זעף. מלקוש שיורד על המלילות ועל הקשין. ואספת דגנך אם אין דרך ארץ אין תורה. אמר רבא לתלמידיה במטותא מינייכו לא תיתו ביומי ניסן וביומיה תשרי. דגנך ולא דגן גוי. תירושך יין, כדכתיב כאשר ימצא התירוש באשכול. ויצהרך שמן, לפי שמאיר כצהרים. ונתתי עשב בשדך לבהמתך שיגדלו עשבים שיאכלו הבהמות, זהו שחת תבואה שלא הביאה שליש וכרתי וכיוצא בהן, ונקרא עשב שהוא משביע הבהמה, זהו מצמיח כמו תבן חציר לבהמה ועשב כמו כרתי לעבודת האדם וכשיגדל ירקות ככרתי, ואספסתא הוא שחת שיתנו לבהמה אז ואכלת ושבעת מתבואתך אבל כלה לבהמתך סימן רעב. וצריך אדם ליתן לבהמתו לאכול ואחר כך ואכלת ושבעת בברכות ובגיטין, ואע"פ שתגוז ותשליך לבהמתך כל ימות הגשמים מן התבואה לא תפחות עבור זה. ואכלת ושבעת למה כשהבהמה שביעה [ו]רב תבואות בכח שור. השמרו לכם פן יפתה לבככם לאחר שתשבעו כדכתי' פן תאכל ושבעת ורם לבבך ושכחת, וישמן ישורון ויבעט, ואכל ושבע ודשן ופנה. השמרו לכם לנפשותיכם. פן יפתה לבבכם לאחר שתשבעו ולא תלמדו התורה מעלה אני עליכם כאילו סרתם מדרך הטובה. ועבדתם אלהים אחרים כדכת' בדוד כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים. [אלהים אחרים] אחרים ממש, שמאחרים הטובה לבא לעולם, והם אחרים לעובדיהם וכשצועקים לפניהם ואין עונין, כאילו צועקים אחרים כדכתי' אף יצעק אליו ולא יענה. והשתחויתם להם על ההשתחוואה חייב אפילו ע"ז שאין דרכה לעבוד בהשתחוואה, כמו בעגל וישתחוו לו. וחרה אף ה' בכם חרה לשון חמימות, כמו חרה נחשתן אף, כשהאדם כועס חרה מנשם באפו, כך כשהקב"ה כועס הוא בעצמו אינו כועס כי לפניו אין שייך חרון אף ולא שחוק, כי באדם כעס ושחוק לפי שיש לו שינוי, אבל המלך הגדול אני ה' לא שניתי, אינו כועס ושוחק כי אם מראה בזוהר הכבוד כשחוק, ה' ישחק למו פנים של שחוק, וכשכועס מראה בענן כעין כעס, איכה יעיב באפו, עלה עשן באפו, ואש קדחה באפו, עד מתי עשנת בתפילת עמך. ועצר את השמים מלך בשר ודם עוצר ספוג מלא מים יוצאין המים, אבל הקב"ה הן יעצור במים ויבשו. ועצר את השמים ולא יהיה מטר שאע"פ שתראה השמים מכוסים בעננים לא יריקו על הארץ, ולפי שהעננים קרובים לשמים אמר ועצר את השמים. ועצר את השמים את לרבות אוצרות גשמים. את, לרבות טללים ורוחות. את, לרבות שמש אחר המטר, ואיד שלא יעלה על הארץ ולא יהיה מטר כלל ועצר בכם, אבל אומות העולם שליוים ושקטים. והאדמה הם שדות, כמו והאדמה לא תשם, אדמתכם לנגדיכם זרים אוכלים אותה, ונקראת אדמה שמשבעת [את] האדם. את יבולה את לרבות ועץ השדה לא יתן פריו, ואפילו מה שאתה מוביל לה לא תתן האדמה, וכשאין גדילה התבואה הרי בני נח אבודים, זהו ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה אע"פ שנתן לכם ארץ טובה הרי אתם אבודים ממנה גולה אחר גולה, ואינכם נכנסין לארץ טובה. מעל הארץ הוא יישוב ערים, הטובה ארץ זבת חלב ודבש. אשר ה' נותן לכם ליתן תרומות ומעשרות, ואתם חטאתם ותקיא הארץ אתכם. ושמתם את דברי אלה על לבבכם זכה שלמד התורה לשמה התורה סם תם לו. ושמתם שתהא התורה שומה בפיך ובלבבך כשולחן ערוך. את דברי את לרבות תלמוד הלכות ואגדות, ולרבות מצוות הנתונות באמירה. את לרבות טעמים וסודי תורה ומעשה בראשית ודיקדוקי סופרים. אלה ולא חכמת דברים בטילים כגון יוונית. אלה בגימטריא ל"ו, ועליהם תלמוד שלשים וששה, זהו הליכות עולם לו, אל תיקרי הליכות אלא הלכות ל"ו מסכתות הם, זהו הל"א כה דברי כאש, כמנין הל"א טפחים בלוח כי הלוח ל"ו טפחים, כי לוח ו' טפחים על ו' טפחים חלקהו לרצועות ויהי ל"ו טפחים, וטהרתה בט' קבין שהן ל"ו לוגין. על לבבכם כחותם, כלומר שלא תזוח דעתך מן התורה, ואמרו רבותינו שיהו תפילין כנגד הלב. ועל נפשכם וקשרתם אותם לאות על ידכם כמו העבד יוצא בחותם שבצוארו להודיע שהוא כפוף לו, וכן התפילין ביד ובראש להודיע שהם עבדי ה'. לאות כרך אחד, בית אחד אתה נותן על ידך בגובה היד שכת' על לבבכם וקשרתם, ידך ושמאל דכתיב (ו)ידה ליתד תשלחנה וימינה, אף ידי יסדה ארץ וימיני. לאות על ידכם אות, כמו זה לך האות, כי אתה עבד מלך שלטון בתתו אות תפילין בידך. ולמה תפילין שביד (אחד) בית אחד על שם אברהם שנאמר אחד היה אברהם, וכת' בו הרימותי ידי אל ה' אל עליון, לכך י' ביד י' א"ת ב"ש של מ' של אברהם. והיו לטוטפות בין עיניכם בבין העינים במקום שמוח תינוק רופס ששם שכן הנשמה עם התפילין, כמו על הארון מקום שכינה. בד' מקומות מזכיר פרשת תפילין בקדש, בו(י)היה כי יביאך, בשמע, בוהיה אם שמע, כנגד ד' פרשיות שהן בתפילין. ולמדתם שתהא לימודך תם, שתדע הכל ולא תלמד עבור גיאות. אתם ולא גוים, משפטים בל ידעום. את בניכם לרבות בני בניכם, כדכת' והודעתם לבניך ולבני בניך. את לרבות תלמידכם, בני הנביאים תלמידיהם, וכת' אלה תולדות אהרן ומשה, אלעזר ואיתמר. בניכם ולא בנותיכם. לדבר בם ולא בדברים בטילים כדכת' כל הדברים יגיעים ולא יוכל איש לדבר, יכול הזקן ילמוד בן בנו אבל לא הבן, כגון יעקב ילמד חנוך בן ראובן אבל לא ראובן ת"ל ולמדתם אותם את בניכם, שניכם יעקב וראובן חייבין ללמד חנוך, הא כיצד, בעוד שראובן עוסק צורכו וצורכי אביו מכניס ומוציא, יעקב הזקן שבבית ילמד חנוך, זהו לדבר בם בשבתך בביתך. בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך הרי סופן ו' פעמים ך' הם ג' אלפים, כנגד וידבר שלשת אלפים משל, על כל מצוה ג' אלפים משלים. כנגד הגן מהלך ג' אלפים שנה, שהרי העולם מהלך ת"ק והעולם מס' לגן, הרי גן ל' מאות שנה, לכך בכל מקום שיר המעלות ואחד שיר למעלות ל' מעלות לגן. ב'ניכם לדב'ר ב'ם ב'שב'תך ב'ב'יתך וב'לכתך ב'דרך וב'שכב'ך וב'קומך, הרי י"ב ביתי"ן זה אחר זה הם כ"ד, כנגד כ"ד ספרים, כ"ד שעות, וי"ב מזלות משמשין כ"ד שעות כל מזל ב' שעות. וכתבתם כתיבה תמה, שלא יכתוב ביתי"ן כפי"ן דלתי"ן רישי"ן, כך יתאר האותיות אב גד הו זח טי כך למם נן סע פף צץ קר שת. על מזוזות ביתך חובת הדר היא. בית"ך בגימ' ביאת"ך. ובשעריך שלפני חצר ביתך.
למען ירבו ימיכם בעולם הזה, וימי בניכם לעולם הבא בימות המשיח. כימי השמים על הארץ לעולם הבא. למען ירבו בעולם שכולו ארוך וטוב, כמו שאומ' בשילהי שחיטת חולין ובפרק קמא דקידושין. והארכ"ת ימי"ם בגימ' בעול"ם שכ(ו)ל"ו ארו"ך. למע"ן ירב"ו ימיכ"ם בגימ' ז"ה בעול"ם שכול"ו ארו"ך כול"ו טו"ב. ימיכם וימי בניכם כי בעולם הזה אין אדם רואה ריבוי ימים בבניו עד לעתיד לבא כשתלד בכל ימים ובלע המות לנצח. על האדמה מלמד שכל הברכות תלויין כשישראל על אדמתם, אבל בגלות ואכלה אתכם ארץ אויביכם. אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם לעתיד יתן הארץ לאבות העולם. כימי השמים על הארץ יעמד שמכם וזרעכם, וגם תהיו בארץ כמנין ימי השמים על הארץ א' פחות מונושנתם. ע' אותיות בפסוק עם הקריאה. למען ירבו שירבו ימיכם מע' שנה, ובחרת בחיים לפי שתבחרו בתורה הנדרשת בע' פנים, ונקראת עץ חיים.
שמע, ואהבת, והיו, ושננתם, וקשרתם, וכתבתם, באילו ו' פסוקים מ"ח תיבות כנגד אברהם, שהרי ואת הנפש אשר עשו בחרן היה בן נ"ב שנים כדאמרינן בפרק קמא דע"ז, נשאר לך (על ידי) עד שנולד יצחק מ"ח שנה, לכך כל פרשה ראשונה בלשון יחיד. ואהבת, מצוה, מצוך, לבניך, על ידך, ובשעריך, לומר אחד היה אברהם, שלא היה יהודי בעולם כי אם אברהם וגייר גרים כשהיה בן נ"ב שנה, וסימן בן ישמח אב ב"ן שנים היה, לכך וימת תרח בחרן ק' הפוכה לנ'. שמע אחד, ואהבת מאדך, והיו לבבך, ושננתם ובקומך, וקשרתם עיניך, וכתבתם ובשעריך, אות שבתחילת אילו ו' פסוקים ואות שבסופי פסוק ג' ד' לכך כותבין מזוזה לדלת. ה' פסוקים סופן ך' כדאמרו רבותינו ז"ל אחד צריך להמשיך כדי שתמליכוהו בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם, מרקיע לארץ מהלך כ' שנים וכל רוח מהלך כ', לכך ה' פעמים ך'. בו' פסוקים מ"ח תיבות, ואברהם משגייר גרים עד יצחק בן מ"ח שנה, ומ"ח פעמים אזהרת גר בה' חומשים, ומ"ח פעמים אזהרת ע"ז בה' חומשים, ומ"ח ענפים גדולים בעץ חיים. פרשה ראשונה כנגד אברהם, לכך בלשון יחיד כל הפרשה על שם אחד היה אברהם, פרשה שנייה כנגד יצחק, לכך בלשון יחיד כנגד בשדך, דגנך, תירושך ויצהרך, בשבתך, בביתך, שצדיק אחד יצא ממנו. וגם בלשון רבים, אתכם, אלהיכם, לבבכם, לכם, ושמתם, ימיכם, על שם וילכו שניהם יחדיו ששניהם צדיקים היו. פרשה שלישית כולה לשון רבים, אליהם, ועשו, בגדיהם, אני ה' אלהיכם, לפי שכל זרע יעקב צדיקים היו, כלך יפה רעייתי. ובפרשה ראשונה אסור לקרוץ בעיניו ובשפתיו ובאצבעותיו, ואם עושה כן עליו הכתוב מכריז ולא אותי קראת יעקב, וצריך לכוין בכל לבו בלי עקף קרית שמע.
ויאמר ה' אל משה לאמר בכל מקום כתיב וידבר וכאן ויאמר, כי ויאמר שייך לומר במקום שיש מחשבה גדולה, לכך בכל מעשה בראשית כתי' ויאמר שבלילה חושב זהו אמרי דעת, כמו כן בכאן. מה ראה הקב"ה לתת לישראל ציצית, אלא כל ימות החול אדם מצווה בתפילין וזוכר את בוראו הוא לאות על ידך, אבל בשבת ובימים טובים אין אדם נושא תפילין שהן עצמן נקראו אות אדם שכח בוראו, אמר הקב"ה אל לבו אתן להם אותם בכנפי כסותם כמו העבד בחותם שבכס(א)ותם ויזכרו יראתי וזכרתם את כל מצות ה', לכך נאמר ויאמר. לכך סמך מקושש לציצית, כי בשבת לא היה לו שום זכירה וחטא נתן להם ציצית לזכור המצות. לאמר לישראל. דבר אל בני ישראל ולא אל העבדים ונשים. ואמרתם להם להזהיר הגדולים על הקטנים, קטן שיודע להתעטף ב' ציציות לפניו וב' ציציות לאחריו כדאמר בסוכה ובאבכיר אביו לוקח לו ציצית. דבר ואחר כך ואמרת, (כדשייך) [כך שייך] אליהם ואחר כך להם. אליהם שייך במקום שלא דיבר עדיין מן הענין לאחר שכבר דיבר יאמר להם, כמו צו את בני ישראל ואמרת אליהם, לאחר כך ואמרת להם זה האשה. ועשו להם ציצית אין ציצית אלא דבר היוצא, דכתיב ויקחני בציצית ראשי. על כנפי סימן ואשא אתכם על כנפי נשרים. ציצי"ת בגימ' נשרים. בגדיהם בגד חשוב ג' אצבעות, לכך החוטין בתוך ג' אצבעות לכנף. על כנפי בגדיהם לדורותם מצוה זו נוהגת. ונתנו על ציצית הכנף כי צריך כעין כנף, צריך להיות הציצית במקום ארוך, ולא במקום פתיל. ונתנו ולא שיארגנה עמה. פתיל צריך לפותלו שליש ושני שלישי ענף. תכלת לפי שדומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא היקר, על כן צוה בהיות מוצא צבע תכלת שיקח פתיל תכלת וישים עם הלבן, לפי שיש בו כעין צמר ופשתים למעלה, ולא ממש אלא כחזיון הנביאים נדמה להם כן, ושער רישיה כעמר נקי, והאיש לבוש הבדים, על כן צמר ופשתים אסור אם לא בציצית. מן ועשו להם ציצית עד סוף הפסוק ז' תוי"ן, אבל ואמרת להם אין לחשוב, שעיקר המצוה אין מתחלת כי אם מן ועשו, ז' תוי"ן הן כ"ח מאות, כנגד כ"ח מאות שיעבדו למי שהיה זריז במצות ציצית כדאמ' בשבת דכתיב בימים ההם יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים בכנף איש יהודי, הרי מע' אומות מכל אומה י' הם ת"ש לכנף אחד, הרי לד' כנפות כ"ח מאות לכנף אחד ת"ש, זהו על ציצית הכנף כמניין ע"ל ציצי"ת יקבצו אל הכנף. ציצית הכנף פתיל תכלת בגימ' התכל"ת דומ"ה א"ל הי"ם וי"ם דומ"ה א"ל הרקי"ע ורקי"ע הו"א דומ"ה א"ל כס"א הכבו"ד. והיה לכם לציצית המצוה הזאת תהיה לכם מה שיוציא מכנפיכם, כמו תנו ציץ למואב. וראיתם אותו הסימן שבכסותכם כעבד כחותם שבכסותו. וזכרתם את כל מצות ה' שתאמרו אנו עבדים להקב"ה דין הוא שנעשה אותם. וראיתם אותו הקב"ה, הואיל ותכלת דומה לציצית לכסא הכבוד. אתו בגימ' זה"ו השכינ"ה. וראיתם א(ו)תו בגימ' פר"ט לכסו"ת ליל"ה אבל סומ"א הו"א חיי"ב. וזכרתם את כל מצות את לרבות חוקים ומשפטים ואהבת את ה' ויראת שדי. את, לרבות גדר המצוות כגון עירובי חצירות ותבשילין ונטילת ידים. את, לרבות מצוות סופרים. והאיך יזכרו, אלא ח' חוטים כנגד כל מצות, והעבירות בח' מקומות הם באזנים א', באף ב', בעיניים ג', בלשון ד', בוושט לאכול ה', בידים ו', ברגל ז', בערווה ח', הלב גומר עם כל אחד לכך ח' חוטין. ציצית בגימט' ת"ר וח' חוטין וה' קשרים הרי תרי"ג. וזכרתם ועשיתם לא המדרש הוא עיקר כי אם המעשה. ועשיתם אותם ולא עבור גיאות כדי שיקרא חסיד, כי אם מאהבת ה' ומרשפי אש הבוער בלבו לעבוד לבוראו.
<h2>דף יג:</h2>
רמ"ח תיבות בקרית שמע עם אמן אל מלך נאמן ועם ברוך שם נגד רמ"ח איברים, שבכל איברים ירגיז כשיאמר ה' אחד, כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך.
אנחנו חייבין וכו', תמצא ו' שבחות, וכנגדו תמצא ו' שבחות בהתחלת על הכל יתגדל, וכנגדן יש בכסא ו' מעלות להכי עשה שלמה בכסא שלו. שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד להכי כת' ג' שמות כי הוא היה והוה ועתיד להיות. ועוד כנגד אבות, כי השם נאמר באברהם: אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים, וביצחק כת': אנכי אלהי אברהם אביך, וביעקב כת': אני ה' אלקי אברהם אביך. והשם של ד' אותיות הנעלם הוא ודאי אחד, (פי' ודאי אחד). ת"ר שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, והוא ק"ש דר' יהודה הנשיא, ולהכי תקנו הכא. וגם מצרים תקנו בשירות המעלך מארץ מצרים, ונפקא מינה בימים טובים, שאנו מאחרים בבית הכנסת יותר מד' שעות כבר יצאנו. והשם של ד' אותיות משמש היה והוה ועתיד להיות, לכך מתקן אתה הוא קודם שנברא העולם וכו'. ותגביה קרנינו זה משיח. מה תעשה אבינו שבשמים בירושלמי אילו הצדיקים שאומ' לו בקהלת: ומי יאמר לו מה תעשה, וכת' בתריה: שומר מצוה. לשם ולתהילה הכא כת' לשם בראשונה ואחריו תהילה. ואילו גבי שאמר: ולתתך עליון לתהילה בראשונה, אבל התם אמר משה לתהילה לשם שמים. לפיכך אנחנו חייבין להודות לך על רוב טובה שהנאתנו. הודאה שייך לומר במקום שהשפיע רוב טובה. כמו: הפעם אודה את ה', שנתן לי ד' בנים, כשנתן לי ג' כך היה לד' אמהות לכל אחד להוליד, ונתן לי בן יותר אודה. על כן ארבעה צריכין להודות, שמטיב להם. ולשבחך שבח רוב הודאות, ולפארך כשאומר שבחות הרבה זיו הכבוד מרבה ומתפאר. זהו: וגבורתיך יגידו הדר כבוד הודך. להודות לך א, ולשבחך ב, ולפארך ג, ולברך ד, ולקדש ה, וליתן שבח ו, אלו ששה מיני שבח, כנגד שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, ו' תיבות. אשרנו מה טוב חלקנו אשרי העם שה' אלקיו, צור לבבי וחלקי אלקים לעולם. חלקנו א, וגורלנו ב, ירושתנו ג, כנגד ג' פעמים בקרייה נקרא הק' [אב] של ישראל. וכנגד ג' אבות שהזכרנו, וכנגד ה' אלקינו ה' אחד. אשרנו שאנו משכימים קודם הנץ החמה, ומעריבין עד צאת הכוכבים. בכל ערב ובוקר כנגד תמיד של שחר ותמיד ערב. כדכתיב: את הכבש אחד תעשה, ולא כתיב את הכבש האחד, כלומר קריאת שמע שכתוב בו השם "אחד", כשקורין אותו מעלה עליהם כקרבן תמיד. שמע ישראל. חיה אחת עומדת באמצע הרקיע ואומרת בכל יום ברכו את ה' המבורך, ועונים כל מלאכי השרת ברוך ה' המבורך לעולם ועד, ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד, ושם החיה ישראל. מיד המלאך הנקרא "המון" צועק בקול גדול שנאמר: מקול המון נדדו, וכולן אומרים לאותה חיה ששמה "ישראל", שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, והיא עונה עם המלאכים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. בפסוק שמע ישראל ו' תיבות, וכן בברוך שם כבוד ו' תיבות, כנגד אותן ו' שאמרנו ו' הלולים למעלה: להודות לך, ולשבחך, ולפארך, ולרוממך, ולברך, ולקדש, וליתן שבח והודיה, כנגד העולם ו' אלפים שנה, ו' ימי המעשה, ו' סדרי משנה, הלוחות ו' טפחים. וע' של שמע גדולה, לומר שם ע' ישראל, מע' שמות, וע' שמות יש לישראל כדאיתא במדרש שיר השירים. על כן נבחרו מע' אומות ועל כן נקראו גוי אחד. דבר אחר שם ע' לה' כ"ח כתובים בקרייה ומונה אותם בשיר השירים ואע"פ אל אחד, זהו: אין כאל ישורון, כלומר אין בעולם כאל ישורון. מן אבל אנחנו עמך עד ה' אלקינו ה' אחד, ע"ג תיבות. כנגד את ה' האמרת עד בקולו, ט"ו תיבות. ובשמע ישראל עד ובשעריך ואל מלך בכלל, וברוך שם נ"ח תיבות, וט"ו הם ע"ג. אתה הוא עד שלא נברא העולם לפני כמה שנים, זהו לשון הוי"ה לשון הויה שהיה והווה ויהיה, ואתה הוא משנברא העולם. אתה הוא בעולם הזה זהו לשון אלקינו, משנברא העולם ולעולמי עולמים. אתה הוא לעולם הבא זהו קדושת השם, כשעושה נסים ונפלאות לישראל, כתיב: והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים. ובישועתך תרים ותגביה קרננו כדכתיב: ותרם כראם קרני, וכתיב: רמה קרני, וכתיב: מגיני וקרן ישעי, וכתיב: תרוממנה קרנות צדיק. בא"י מקדש את שמך ברבים כל דבר שבקדושה לא יהיה פחות מעשרה. וכתיב: ברב עם הדרת מלך, ברו"ב בגמ' עשרה בני אדם. ובכאן ד' קדושות: קדש, מקדישי, וקדש, מקדש. וכן ד' קדושות באתה קדוש, ושמך קדוש, וקדושים, הקדוש. כנגד (ז) ד' אלפים, ב' אלפים תורה לא היה אז קדושתו בעולם, עד שבא אברהם אבינו, כדאמרי' בבראשית רבה. ויאמר אלקים יהי אור, ד' אלפים בפסוק, וכן בפסוק: אין קדוש כה' כי אין בלתך, ד' אלפים וד' שבחות. שמע בנוטריקון ש'או מ'רום ע'יניכם. ולמי, לש'די מ'לך ע'ולם. אימתי, ש'חרית מ'נחה ע'רבית, כך מצאתי. רמ"ח תיבות נגד רמ"ח איברים שבאדם, ובכלם ירגיש כשאומר ה' אחד.
קבץ קויך המקוים לך. מארבע כנפות הארץ ויעלו לך זמירות, שנאמר: מכנף הארץ זמירות שמענו, ויחזיקו בכנף איש יהודי עשרה אנשים מכל לשונות העולם. יכירו וידעו כל באי עולם כי אתה אלוקינו לבדך בכל ממלכות הארץ כשישליכו איש אלילי כספו וזהבו, כדכתיב בישעיה: ביום ההוא ישליך האדם את אלילי זהבו. ועל אותה שעה הוא אומר: ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי, ואז יטו שכם אחד. אתה עשית את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם בדברי הימים. ובעזרא [כתיב] אתה עשית, ואת כתיב, חסר ה"א שברא השמים והארץ מהלך ת"ק שנה. ובכאן הזכיר שמים וארץ וים, אבל בויכולו לא הזכיר הים, אבל בדברות הראשונות: כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ את הים. וגם בשמים נאמר: כסה שמים הודו. ובארץ כתיב: מלא כל הארץ כבודו, אבל לא בים. והטעם לפי שבים אין ניכר כל כך השביתה בשבת לפי שהבריות דרים בשמים ובארץ אבל לא בים. וכן (כן) הים שהוא גבוה מן הארץ כדכתיב: הקורא למי הים וישפכם, ואין אדם שופך כי אם מלמעלה למטה והקב"ה שונא גאים ושוכן עם ענוים, ואין מראה שכינה בים שהוא גבוה, כי אם בשמים שהוא כסאו והארץ שהוא הדום רגליו, לכך ברח יונה אל הים. וכן: ובין כתפיו שכן, אבל לא בגובה בין הרים. וכן התפילין אין להניח על גובה קדקדו, כי אם ישפיל במקום מוח רופס לנער. וסימן לדבר סיני הר שפל, כדאמרינן בפ"ק דסוטה. אתה עשית את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם, הבריות. ומי בכל מעשה ידיך בעליונים או בתחתונים שיאמר לך מה תפעל, לפיכך אתה יצרתם בדבר שפתיך. אבינו שבשמים עשה עמנו חסד בעבור שמך הגדול שנקרא עלינו אם אין בנו מעשים עשה עמנו חסד בעבור שמך הגדול שנקרא עלינו. אם אין בנו מעשים עשה עמנו למען שמך שחתום בשמנו ישראל, זה שאמר הכתוב ביהושע: ומה תעשה לשמך הגדול, זה השם אל, ולמה נקרא שם גדול, כי אל"ף, הוא אחד, זה הקב"ה שהוא גבוה כל' הגבוהה מכל האותיות, כן גבוה מכל המלאכים הנקראים אל, מי כמוכה באלים ה'. לכך כתיב ברוב המקומות אל עליון, וכתיב ביעקב: כי שרית עם אלקים נקרא ישראל. ועתה למען שמך הגדול קיים לנו מה שכתוב: בעת ההיא אביא אתכם ובעת קבצי אתכם כי אתן אתכם לשם ולתהלה בכל עמי הארץ, כי אתן כמו אשר אתן, כמו: כי גוע אהרן, אשר גוע, כלומר אשר אתן אתכם לשם ולתהלה, שנתקיים: ולתתך עליון, בשובי את שבותכם, ועיניכם תראינה אמר ה', ודבר ה' לא ישוב ריקם.
שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד פירוש שמע אומה של ישראל כך אמר משה לישראל, ודרשו חכמים שמע השמיע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך, שמע בכל לשון. שמ"ע ישרא"ל יהו"ה בגימטריא השמ"ע לאזני"ך ובכ"ל לשו"ן. יעקב אמר לבניו כשרצה לגלות להם את הקץ ונסתלקה שכינה ממנו אמר איני מוצא בשמכם אותיות ק"ץ שמא חטא ע"ז יש בכם, אמרו לו כשם שאין ק"ץ בשמותינו כן לא תמצא חט(א) (אין) אין בנו [חטא] ע"ז, ואמרו שמע ישראל אבינו ה' אלהינו ה' אחד, אמר יעקב בלחישה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, על כן יזהרו בני אדם שיאמרו ברוך שם בלחישה בלי נשמע קולם, שהרי יעקב אמרו בלחישה, ומשה לא כתבו בתורה. שמע ש'די מ'לך ע'ולם. שמע ע' גדולה, לומר לך שם ע' ישראל כנגד ע' שמות ה' אלהינו, אעפ"כ ה' אחד. ה' אלהינו ה' אחד כנגד אברהם יצחק ויעקב. והתחלתן של ג' שמות אילו כהתחלת ג' אבות והוא כמנין אהי"ה, וכמנין א"ך טוב לישראל. אחד דל"ת עבה כנגד כדי שתמליכוהו בד' רוחות העולם, כל עצמותי תאמרנה וגומ', כשאומרים ה' אחד ירגיז כל רמ"ח איבריו. ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כשישראל מברכין אותו כביכול הזוהר מתרבה והכבוד, לכך אומ' ברוך כבוד ואף השם מתכבד, וזהו וברוך שם כבודו לעולם, כי אין מזכירין השם כי אם כשמלובשין בבגדי כבוד שכת' הבו לה' כבוד שמו וכת' אצלו בהדרת קודש, וכת' יברכוך כבוד מלכותך יאמרו, וכשישראל מברכין השם עולה עם העטרה כל המלאכים משתחוים, כי שם ה' מכבדין עליונים ותחתונים, ונופלין על פניהם ואומרין ברוך שם כבוד מלכותו, ושדים לא מפקי שם שמים לבטלה, ושם הכבוד הבלול באש ומים מכבדין העליונים והשם יתברך לעולם ועד. מאל מלך עד לעולם ועד ט"ו תיבות, כנגד ט"ו תיבות בפסוק את ה' האמרת.
<h2>דף יד.</h2>
אמת ויציב צריך לומר אני ה' אלהיכם אמת כדכתיב וה' אלהים אמת (כדכת') כדאמרי' בברכות. ולא יאמר אני ה' אלהיכם אמת אמת ויציב, ב' פעמים אין לומר אמת דתפשיה כל אמת להאי, אלא שליח ציבור יאמר אלהיכם ומיד אמת ויציב יתחיל. ואם אחד מן בני הקהל שגמר קריאת שמע קודם שליח צבור, יאמר ה' אלהיכם אמת וימתין עד ששליח צבור יאמר אמת, וגם הוא ישמע מפי שליח צבור, ויכוין כל תיבה שישמע או יאמר עם שליח צבור כל תיבה ותיבה כדי שיכוין לסיים עמו. ולפי שהקדוש ברוך הוא שומר אמיתו לבני אדם שהרי בכל לילה מפקידין נשמותם בכפו דכתיב בידך אפקיד רוחי, מיד באין מלאכי מידת הדין ואומרים לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם אל תחזיר לו רוחו כי כך וכך הרבה למעול היום, וזהו ותפקידנו לבקרים, משיב הקב"ה הם נתנו לי פקדון רוחם לא אחזיר את אשר הופקד אתי, מיד מחזיר להם רוחם בתוך גופם, על כן התקינו נביאים שביניהם וחכמים שעם כנסת הגדולה לומר אמת ויציב בשחרית ואמת ואמונה בלילה כדכתיב ואמונתך בלילות. ראיתי במעשה הגאונים מאמת ויציב עד הדבר הזה לעולם ועד אגרת אחת היתה, לפי כשיסדו מאה ברכות שלחו לגולה רצונכם לקבל עליכם לומר בכל יום מאה ברכות, שלחו להם אמת ויציב עד הדבר הזה עלינו לעולם ועד. ט"ו ווי"ן זה אחר [זה] כגון ויציב ונכון וקיים וישר ונאמן ואהוב וחביב ונחמד ונעים ונורא ואדיר ומתוקן ומקובל וטוב ויפה. ט"ו ווי"ן הם תשעים, ה'דבר ה'זה ב' ההי"ן הם י', הרי ק' כנגד ק' ברכות. וכן מן אמת ויציב עד עוד זולתך מאה תיבות, כנגד מאה ברכות. ט"ו ווי"ן כנגד ששכח משה מן הכסף שעשה לווין, אמר בלבו אנה שמתי את הכסף, ובאילו ט"ו ווי"ן הוזכר. ט"ו ווי"ן כנגד ט"ו ממי"ן, אתה הוא ה' לבדך אתה עשית את השמים ושמי השמים וכל צבאם והארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם ואתה מחיה את כולם וצבא השמים לך משתחוים, ונגדן שיר ושבחה בישתבח ט"ו, וכן ט"ו שיר המעלות, וט"ו דברים באו למשכן, וט"ו דברים מיוסדים בא' ב' בתילים. וט"ו לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד והממלכה והמתנשא לכל ראש והעושר והכבוד מושל כח וגבורה לגדל ולחזק מודים תפארתך. אבל גבורה אין לחשוב שכבר חשבנו והגבורה, וכן לגדל אין לחשוב שכבר חשבנו הגדולה, וכך ט"ו ווי"ן באמת ויציב. ט"ו ווי"ן הם צ' זהו שמעה ה' צדק אומר בשוחר טוב זו קרית שמע. וכן בקרית שמע צ' דברים בין לשון יחיד בין לשון רבים: שמע, ואהבת, אלהיך, לבבך, נפשך, מאדך, מצוך, לבבך, ושננתם, לבניך, ודברת, בשבתך, בביתך, ובלכתך, ובשכבך, ובקומך, וקשרתם, ידיך, עיניך, וכתבתם, ביתך, ובשעריך, תשמעו, אתכם, אלהיכם, לבבכם, נפשכם, ארצכם, ואספת, דגנך, ותירושך, ויצהרך, בשדך, לבהמתך, ואכלת, ושבעת, השמרו, לכם, לבבכם, וסרתם, ועבדתם, והשתחויתם, בכם, ואבדתם, לכם, ושמתם, לבבכם, נפשכם, וקשרתם, ידכם, עיניכם, ולמדתם, בניכם, בשבתך, בביתך, ובלכתך, ובשכבך, ובקומך, וכתבתם, ביתך, ובשעריך, ימיכם, בניכם, לאבותיכם, להם, בני ישראל, אלהם, ועשו, להם, בגדיהם, לדורותם, ונתנו, לכם, וראיתם, וזכרתם, ועשיתם, ולא תתורו, לבבכם, עיניכם, אתם, זונים, תזכרו, ועשיתם, והייתם, קדושים, לאלהיכם, אלהיכם, אתכם, לכם, אלהיכם, הרי צ' דברים, תקנו לכך ט"ו ווי"ן שעולין לצ'. וט"ו דורות מאברהם שכתוב בו זרע אברהם אוהבי עד שלמה שכתוב בו וה' אהבו. לכך לאחר קרית שמע שכתוב בו ב' אהבות ואהבת לאהבה ט"ו ווי"ן, על כן ירא השם יזהר לקרותם לבל יוסיף ויפחית מפילפולו, כי אות אחת יוצא לכמה טעמים כל שכן תיבה אחת ומילה אחת.
<h2>דף טו:</h2>
יש ליזהר לכל אדם כמו שאמרו רבותינו ז"ל בברכות בפרק היה קורא ליתן ריוח בין הדבקים: על לבבך, בכל לבבך, עשב בשדך, ואבדתם מהרה, על לבבכם, [בכל לבבכם] הכנף פתיל, אתכם מארץ. וירושלמי מוסיף אשר נשבע ה'. צריך ליזהר עוד להפסיק בין תיבה לתיבה, דאמרינן בפסחים במקום שנהגו כיצד [היו] כורכין את שמע אומ' שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ולא היו מפסיקין, ובירושלמי אומ' שלא היו מפסיקין בין תיבה לתיבה, ר' יוסי ור' זעירא אמרי שלא היו מפסיקין בין אחד לברוך, ואמרינן במקום שנהגו גבי אנשי יריחו רבה אמר מפסיקין היו אלא שהיו אומ' היום על לבבך ביחד, על כן ירא שמים יהא מזהיר אע"פ שלא מיחו מאנשי יריחו. ולפי לשון הירושלמי שיפסיק מעט בין אחד לברוך שם לאחר שיבא פסוק ראשון יבא ויאריך באחד בדל"ת ובלבד שלא יחטוף חי"ת, ולא יקרא ד' כמות שהוא, יפסיק ויאמר בלחש בכל כוונת לבו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, וגם אשר אנכי מצוך היום, יפסיק ויאמר על לבבך, וכן אשר אנכי מצוה אתכם היום, ויפסיק ויאמר לאהבה את ה', שאם יאמר היום על לבבך היום לאהבה משמע היום ולא מחר, אע"ג דפסקינן בפסחים ולא מיחו בידם ובסוכה אפסוקי מילתא לית לן בה, ירא אלהים יצא את כולם ואשריו.
ושננתם שינונך תם, חיציך שנונים שיהו מחודדין בפיך קשרם על לבך. לבניך ולא לבנותיך, לבניך תלמידך, כמו ויצאו בני הנביאים אשר (ב)בית אל אלישע, ואלישע רואה והוא מצעק אבי אבי. ודברת בם שתהא עוסק בהם ואל תערב בהם דברים בטלים, זהו בם ולא בדברים בטילים, כל דיבורך יהא בתורה. בשבתך בביתך זהו בלילה, יש לך להגות בתורה. ובלכתך בדרך ביום, אפילו כשתלך [בדרך] תהרהר בדברי תורה. ובשכבך על מיטתך תחשוב בתורה, כמו ויקץ יעקב משנתו. ובקומך הוי רץ לתורה. בד' מידות הללו כל אדם עיניינו: שבת, לכת, שכיבה, קימה. בכל אלה ד' מידות רץ לבך וללמד תורה, כנגד ד' למידות ראה למדתי אתכם א', ואותי צוה ה' ללמד אתכם ב', והמשפטים אשר תלמדם ג', וזאת המצוה וגו' אשר צוה ה' אלהיכם ללמד אתכם ד'. וכן הפוך בה א' והפך בה ב' ובה תהוי ג' ומינה לא תזוע ד'. ואם תחשוב ודברת בם הרי ה', וכן חשוב כנגדו ולמדה את בני ישראל הרי ה', וכן דכולה בה הרי ה'. וכן אז ראה א' ויספרה ב' הכינה ג' וגם חקרה ד', ואם תחשוב וגם הרי ה'. ובד' מקומות צוה הקב"ה לישראל ללמד בניהם: והודעתם לבניך א', ושננתם לבניך ב', ואת בניהם ילמדון ג', ולמדתם אותם את בניכם ד', ובא"ב ד' למדי"ן: אל"ף גימ"ל דל"ת למ"ד, למ"ד כנגד ד' זוגות שהתקינו התורה, משה ואהרן תורה שבכתב, ר' ור' נתן המשנה, ר' חייא ור' אושעיא הברייתא, ורבינא ורב אשי התלמוד, לכן ד' תאמי צביה בשיר השירים, וד' מידות בלמידים, וד' מידות ביושבי' לפני חכמים, לכך ד' דלתי"ן בא"ב דל"ת יו"ד למ"ד צד"י, לשקוד על דלתות ה' מבית הכנסת לבית המדרש ילכו מחיל אל חיל. וד' אריכות ימים לו ולבניו: למען יאריכון א', למען יאריכון ב', למען יאריך ימים על ממלכתו ג', למען ירבו ימיכם ד', כנגד ד' בנים דברה תורה חכם, רשע, תם, שאינו יודע לשאול, וד' פעמים נקראו ישראל סגולה, וד' אחותי, רעייתי, יונתי, תמתי, וד' פעמים ביד כל אחד מישראל בעירובין בפרק הדר, וד' פעמים בשבוע קורין בתורה שני וחמישי ובשבת שחרית ומנחה, וד' הנחמדים מזהב ומפז מדבש ונופת, וד' חלקי כפרה, ד' סדרים גמרא. כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל א', ומים במשורה תשתה ב', וחיי צער תחיה ג', ועל הארץ תישן ד', ואם אתה עושה כן בהתהלכך תנחה אותך בעולם הזה א', בשכבך תשמור עליך בשעת מיתה בקבר ב', והקיצות לימות המשיח ג', היא תשיחך לעולם הבא ד'. וקשרתם לאות על ידיך וקשרתם שתהא קשירה תמה, שאם ניתקה הרצועה של התפילין אין יכול לקשור הרצועה או לתופרה יחד, שאין זה קשירה של קיימא, כי (ה)צריכה הרצועה להיות שלימה כדאיתא במנחות בפרק הקומץ רבה. לאות כאדם שנותן אות על זרועו לזכור מצות המלך, כן צוה המלך הגדול לעם קרובו לקשור, וטוטפות אחד ביד לאחר שתקשר בגובה היד תשים בגובה הראש בבין העינים לכך נאמר והיו לטוטפות, והיו לאחר גמר מעשה. לטוטפות נקרא בלשון ארמי תפילין. והיו לטוטפות בגימ' תפילי"ם ג' יותר כנגד ב' תפילין יד וראש. ולמה צוה תפילין על הלב ובין העינים, זכר לארון שבאמצע כמו הלב וכרובים וביניהם הקול, כבין העינים התפילין [ובין העיניים] פרצוף אדם, זהו כי שם ה' נקרא עליך. וכל האדם אשר על ראשו תפילין יחשוב כאילו שכינה על ראשו, שהרי כמו שכת' בתפילין כי שם ה' נקרא עליך, כדכתיב אשר נקרא שם שם ה' צבאות יושב הכרובים עליו, לכך תפילין בראש כי הוא בראש מרומים ישכון. וכתבתם שתהא כתיבתך תם, שלא יהא הקלף נקוב כדי שתהא הדיו עוברת עליו. על מזוזות ביתך מדלא כתיב שתי מזוזות כדכת' על שתי המזוזות ועל המשקוף, שמע מינה במזוזה אחד יש להשים מזוזה כדכת', כדמשמע בהקומץ רבה. ביתך דרך ביאתך הוא ימין דעקר איניש ריגלא דימינא ובתר הכי דשמאלא, ביתך א' פחות מביאתך. ובשעריך בין בשער בין בפתח בית צריך לקבוע מזוזה. ביתך ובשעריך, זהו בית כבוד והראוי לדירה וחול וכדמשמע בפרק קמא דיומא.
<h2>דף טז:</h2>
יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלוקי אבותי שתצילני מעזי פנים הם רשעים שלא יאמרו עלי ממזרות, כדאיתא בפרק במה מדליקין. וזו הבקשה בברכות בפרק היה קורא. ומעזות פנים שלא יצא ממני שום ממזר שהוא עז פנים. אדם שהוא ביישן ומוכיחים אותו פניו משתנים, ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו, אבל אדם חצוף פניו אין משתנים, ומותר לשנאותו, דכתיב ועז פניו ישונא ישנא כתיב, המעיז פנים ומקשה ערפו בלי לכוף. מיצר הרע הקב"ה קראו רע, כי יצר לב האדם רע. יצ"ר בגמ' ער"ל והפוך ערל ויהיה לר"ע כמו הערלה המאוסה, כך יצר מואס דרכי האדם וסותם לבו כדי להחטיאו. ומחבר רע כמו שאירע לאמנון, דכתיב: ולאמנון ריע ושמו יונדב ויעץ לו לשכב עם אחותו, לכך אמר ולאמנון רע, על כן יש לבקש שיצילנו מחבר רע. ומשטן המשחית הוא המחטיא הבריות והעולם ומסטין. ומשטן הוא בעיני [ה'] מדת הדין, כשהקב"ה רוצה להטיב לאדם אומר השטן החנם תעשה לו טובה, תנסהו קודם, וילך השטן ויקח את מפתחות התאוה ומטעהו כדי שישחית זה דרכו, עד אשר יראה כי לא יכול לו, זהו השטן המשחית. מדין קשה שלא יבא לידם. ומבעל דין קשה אשר יבא לדין עמי. בין בן ברית ובין שאינו בן ברית בין אם הוא בן ברית, ישראל, בין שאינו בן ברית, גוי, ותצילני.
יהי רצון נ"ח תיבות וסימנך ח"ן לפי שמתפלל בזה על חן. יהי תניינא ל' תיבות נגד ל' תיבות וירח ה' לבד מן ב' שמות. ויש אומרים ל"ב תיבות, ומוסיפין מפגע רע, ומונין הב' שמות, ובפסוק נזכר היצר הרע.
אדם צריך לבקש רחמים עליו שיורגל בתורה, ולא יבא לידי חטא, שהוא הולך בין בני אדם, וסומך אותם בבקשה אצל שינה, מפני שרוצה לומר בעינינו והגית בו יומם ולילה ודבקני במצוותיך לעשותם. ואל תביאני לידי חטא שלא אחטא בשגגה כדכתיב: וחטאה בשגגה. ולא לידי עוון שעושה מרצונו. ולא לידי נסיון שהרי דוד המלך לא עמד בנסיון דבת שבע, כדאמ': בחנני ה' ונסני, ואחר כך כשחטא אמר: זמותי בל יעבור פי. ואמר: חנני ה', בג' נונין, נון יתירה חנני בחנם. ולא לידי בזיון שלא אצטרך לבריות, כדאמ' בפ"ק דברכות כרום זלות לבני אדם, כשנצטרך אדם לבריות פניו משתנות ככרכום, עוף אחד [קורין בכרכי הים כרום, ויש לו כמה גוונים. ועוד] פני אדם פעמים אדומים כאש ופעמים מלבינים כמים, שנאמר: הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים. ואל ישלוט בי יצר הרע שלא יטעני, כך קבלנו מרבותינו יצר הרע דומה לזבוב כדאיתא בפרק הרואה, ויושב במפתחות הלב כדכתיב: זבובי מות, פי' יצר הרע הוא מלאך המות והוא שטן. ובכל יום מתחדש על האדם דבריו ומבקש להמיתו, דכתיב: צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, מה עושה נכנס דרך הפה ומקטין עצמו כזבוב ויועצו לחטוא ליוצרו, אלמלי הקב"ה עוזרו ע"י יצר הטוב שיתרגז עליו כדכתיב: רגזו ואל תחטאו, וכתיב : ה' לא יעזבנו בידו. ודיקא נמי זבובי מות, מכלל שהוא מלאך המות הוא השטן המבאיש ריחו של אדם בעיני יוצרו, ומבאיש דרך השטנה, ומעיד עליו, דכתיב: יושבי הארץ כחגבים. וכתיב: כי עוף השמים יוליך את הקול. השמי"ם בגמט' נשמה. ויושב בלב לימין אצל יצר טוב ומרגיז ומייעץ טוב לאדם. וביד הנשמה קנה כמין שפופרת מלא דם, ושופך בלב מן הדם, ומחמם הגוף וכתיב: כי הדם הוא הנפש. ובשעת יציאת הנפש המלאך תופש בידו אחת שפופרת שביד הנשמה ושומט הנשמה מן הגוף. ויצר הרע דומה לזבוב כמעט לחגב, ומיעץ ללב רע, והלב חבור שהוא הנשמה והרשע הולך אחריו, וכשהצדיק מרגיז יצר טוב על יצר הרע הולך בדרך ישר. ולפי שיצר הרע שוכן בין נקבי הלב למעלה, שני הנקבים (ה)נקראים מפתחי הלב, ועתה אנו מבקשים שלא ישלוט בנו יצר הרע שכל כוונתו לרעה. והרחיקני מאדם רע ומשכן רע כדאמ' קנה לך חבר. ואמרי' בסוטה הרבה שכנים רעים עושים. ומיצר הרע כלומר שמרני מפני היצר, אפילו לא ישלוט בי, והרחיקהו לבל יבא עלי כלל, שלא ידבר אלי להחטאני. והרחיקני מיצר הרע שהקב"ה קראו רע, שנאמר כי יצר לב האדם רע. אבל תדבקני ביצר טוב ותתנני לחן ולחסד ולרחמים, בעיניך תחלה, ואחר כך בעיני כל רואי. ותגמלני חסדים טובים שאתה גומל חסדים טובים לכל העולם. בא"י גומל חסדים טובים לעמו ישראל שהוא גמלם ברחמיו וברוב חסדיו. ואנו אומרים על ג' דברים העולם עומד על התורה [ועל העבודה] ועל גמילות חסדים, בתורה דכתיב: אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, בעבודה, בגמילות חסדים: אמרתי עולם חסד יבנה. על כן אנו אומרים גמילות חסדים, ותורה צו בני ישראל, ועבודה איזהו מקומן. ובברכה זו נ"ח תיבות כמנין חן, לפי שאמרנו ותנני לחן לחסד ולרחמים בעיניך. וג' דברים חן וחסד ורחמים כנגד תורה נביאים וכתובים שכתוב: יומם יצוה ה' חסדו, מה טעם לפי שבלילה שירו עמי ועוסק בתורה.
מה אנו ומה חיינו, ז' מה נגד ז' הבלים בקהלת. [מה אנו ומה חיינו וכו' ח' "מה" כתיב כאן, נגד ח' דברים שמנהיגים האדם הן לרע הן לטוב, אילו הן: האזניים, והעיניים, והאפים, והפה, הידים, והרגלים והגרון. ובמשלי מצינו פסוק שמתחיל בח' ומסיים בח': חכם ירא וסר מרע וכסיל מתעבר ובוטח. ובתמניא אפי תמצא ח' דוגמא כמו עדותיך, כלומר שליבו נוטה לטובה, ודכוותיה אמרי' בק"ש: וזכרתם את כל מצוות ה', פי' יש בו ח' חוטין, אבל פי' רש"י וזכרתם את כל מצוות וכו', ציצית והחוטין והקשרים תרי"ג מצות, ורבותינו דרשו תכלת דומה לים, וים לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד]. ומותר האדם מן הבהמה אין כי אם הדיבור. בני אוהבך אברהם שנקרא אברהם אוהבי, וגם יעקב נקרא אוהב למקום. יש"ר וישורו"ן בגי' וותיקי"ם, ונוטריקון ישר ונאה, והמילוי שהוא נעלם של יעקב בגי' ישורו"ן, לפי שהיו חביבין לפניך. רבון כל העולמים כלומר אדון כל הבריות אשר הם בעולם הזה ולעתיד. ענין אחר, אתה אדון ומושל בכל העולמים, העולם הזה והעולם הבא ולמעלה ולמטה, ובי"ח עולמות גדולות ועולמות קטנות, וכל עולם כפלים מעולם הזה וגן עדן. כי לא על צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך אין אנו בטוחים בצדקותינו ובתחנות לפניך, אך אנו בטוחים על רחמיך הרבים. מן יהי רצון עד בין שאינו בן ברית, ל' תיבות, כנגד ל' תיבות שבפסוק: וירח ה' את ריח הניחוח, לבד מן ב' שמות שבו. ויש שאומרים ב' ומוסיפים "ומפגע רע", ומונין ב' השמות בכלל. לפי שמדברת תפלה זו מיצר רע העמידו יסודה, ויסדו כנגד אותו פסוק שבו נזכר כמו כן יצר הרע. ומן רבון כל העולמים עד כי על רחמיך הרבים ט"ו תיבות, כנגד ט"ו תיבות שבפסוק: וזכרתי את בריתי יעקב, שנסמך זה הפסוק ליצר הרע, כדכתיב או אז יכנע לבבם הערל, וסמיך ליה וזכרתי את בריתי יעקב. כלומר בשביל זכות האבות יציל את ישראל מיצר הרע. והיינו שהעמיק הקליר זצ"ל וסמך גם הוא ב... יצר הרע אצל זכות אבות: להסיר מכשול מלב העקוב להזכר לאברהם ליצחק וליעקב. מכשול הוא יצר הרע כדכתיב: הרימו מכשול מדרך עמי. לכך לפי שמצאו חכמים הראשונים זכות אבות סמוך ליצר הרע, לכך יסדו גם הם ט"ו תיבות לאחר תפלת יצר הרע. מה אנו מה חיינו מה חסדנו מה צדקינו ומה כוחנו ומה גבורתינו מה נאמר הרי ז' [מה] כנגד ז' הבלים שבקהלת, זהו הכל הבל. מה אנו כל הבריות חשובים כחגבים בעיני הקב"ה. מה חיינו כי אם [שבעים] שנה דכתיב: ימי שנותינו בהם שבעים שנה. זהו: למנות ימינו כן הודע, כ"ן שנים ימינו. אם כן מה חסדנו שנוכל לעשות חסד ואמת. מה צדקותינו כי ימינו מעטים. מה כוחנו לעשות הטוב והישר. ומה גבורותינו להטיב דרכינו אין לנו גבורה וכח. ומה נאמר לפניך ה' אלקינו ואלוקי אבותינו הלא כל הגבורים כאין לפניך הלא יגוע ויחליש כל דיורי ארעא כלא חשובין. ואנשי השם אשר מעולם נשכחו והיו כלא היו וחכמים סכלת עצתם. כבלי מדע בהם. ונבונים שמבינים דבר מתוך דבר. כבלי שכל בהם. כי כל מעשיהם תהו תימהון וריק. וימי חיינו הבל ובלה וכלה. ומותר האדם מן הבהמה אין בזמן שכשיגיע קצו של אדם למות, כשם שנמלכים על הבהמה לשחיטה כך נמלכים על האדם למות, אין יתרון לאדם במותו מן הבהמה כמות זה כן מות זה. כי הכל הבל זהו מילות בנפש מרה כבהמה, בהמה שמתה יש לה מנוח, אבל אדם שמת אע"פ שמעבירים עליו טכסיסין ומת, מעמידים אותו לדין, ומראים לו כל מעשיו ודנים אותו עליהם, ולא עוד אלא שאומרים לאדם מפני מה מתו בניך בחייך, בהמה נבלתה מטמא האדם הוא טמא ואינו מטמא אחרים, בהמה מטמאה טומאת ערב ואינה מטמאה באהל, אבל נבלת האדם טמא ומטמא אחרים וטמא טומאת שבעה, ומטמא באהל. על כן הצדיקים מואסים בעולם הזה שכולו הבל. מן מה אנו עד כי הכל הבל ל' תיבות, וכן מן אמרתי אני בלבי את הצדיק עד הכל הבל, נ"ו תיבות. אבל אנחנו עמך בני בריתך, שכרת עמנו, בני אברהם אוהבך אוהב שלך, כדכתיב זרע אברהם אוהבי. שנשבעת לו בהר המוריה הר שהוראה יוצא משם כי מציון תצא תורה, כדאמרי' בעירובין. וכתיב: בי נשבעתי נאום ה' כי יען וגו'. זרע יצחק יחידך המיוחד לעולתך. שנעקד על גבי המזבח לכך כל העולות זכרים כיצחק. עדת יעקב בנך בכורך שהסכמת בקניית הברכות. וקראת לבניו: בני בכורי ישראל. ומאהבתך שאהבת אותו דכתיב: ואוהב את יעקב. קראת שמו ישראל בבית אל, לשון ישר לאל. וישורון לשון אשורנו, שרואה ישועת אל(יהו). ולשון שררה. ישורון בגמטריא יש"ר ונא"ה.
<h2>דף יז.</h2>
אלהי נצור לשוני רשות לומר. אין צריך לומר יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי. ונותן שלום לשמאלו ולימינו, ומשתחוה בכל חוליותיו לפני המלך הגדול ברוך הוא. [וכשפוסע ג' פסיעות לאחריו (ו)נותן שלום לשמאל תחלה שהוא ימינו של הקב"ה ואח"כ לימינו שהיא שמאלו של מקום. ולכך טועה האומר' שלום בשמאלו שאינו אלא בשביל ימינו של מקום שהוא נגדו כשמתפלל, דכתי' שויתי ה' לנגדי תמיד, אמר רב הונא בריה דרב חייא חזינא להו לאביי ורבא דאזלי הני תלתא בכריעה אחת].
<h2>דף כא:</h2>
[ד"א יש שעומדין על אצבעות רגליהם ואומ' קק"ק, וכן צריך לעשות, וכן אמ' רבי' יצחק שצריך לעמוד על כל שם ושם. ומייתי ראיה מעגלון מלך מואב כשבא אליו אהוד וא"ל דבר ה' אליך, מיד קם מכסאו כשהזכיר לו שם. וכ"ש ישראל, כי זהו כבוד שמו שיעמוד בפניו שנא' לתת כבוד לשמו לעמוד לפני. ולפי שאין ישראל עושין כל כך הקב"ה קובל על ישראל, ככשרים שבאומות לא עשו כמו עגלון מלך מואב כשר כמקולקלין שבהן עשו שנא' ויתנו את הילד בזונה ואת הילד ביין. וכן היא באבות דר' נתן ובירושלמי דפר' הרואה כשעלה ר' אלעזר בן ערך למרום א"ל הק' אלעזר בני אתה יודע כמה חביבין בני לפני בשעה שאומ' קק"ק ותולין עיניהם כנגד עיני ומרימין את גופם בעקבותיהם, אז אני מחבק ומנשק קלסתר פניו של יעקב אביהם שחקוק בכסא כבוד. וכל שהיה צריך בישיבה לעמוד וכן היה ר"ש עומד בשעה שהיו אומ' ה' אלהי ישראל. הגה"ה אני שמחה מעיד על ארץ יון שכך עושין בין בקדושה של יוצר בין בקדושה שבתפלה, ושניהם מעומד ובאצבעות רגליהם כמו בכאן].
מצאתי בתשובת הגאונים ששאלתם סדר קדושה אם יחיד אומרו אם לאו. כך ראינו שיחיד אומרו ואין חושש משום כל דבר שבקדושה, מפני שבתחילה לאחר שהיו מתפללים ונופלים על פניהם, ולאחר שעונים יהא שמיה רבא מברך מביאין נביא וקוראין י' פסוקים או יותר ומתרגמים, ואחר כך עוסקים במשנה ובתלמוד לפי שאמרו לעולם ישליש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד, וכשרבתה עניות ודלות והוצרכו למעשה ידיהם עסקו רק בתלמוד, וקבעו אילו ב' פסוקים שהם שבחו של הקדוש ברוך הוא, ומתרגמין אותם, ועדיין קבועין ועומדין. ועוד שמענו שגזרה מלכות הרשעה שלא יקראו בתורה ויתרגמו, וקבעו חכמים שבדור לומר יענך ה' ביום צרה כל המזמור, ולומר וקרא זה אל זה, ותשאיני רוח, ולתרגם אותם. על כן יחיד שרוצה לאומרם מותר לקרא קדוש קדוש קדוש וברוך, ולתרגם אותם, ואפילו בשבתות וימים טובים אומרו במנחה, כי סדר קדושה מציל מדינה של גיהנם דכתיב ארץ עפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים, מי בא בצלמות לא סדרים שאינו אומר סדר קדושה, הא אם אומרו ינצל כי התחיל בברכות של הקדוש ברוך הוא. ויסיים בשבחו קדוש קדוש קדוש, ברוך, ה' ימלוך, ופסוקים אחרים. אומר יתגדל, ואין כאלקינו, ועלינו לשבח עד תמלוך בכבוד.
ואומרים אחר סדר קדושה יתגדל ויתקדש, לפי שדרשו פסוקים במקרא ובתרגום וקרא זה אל זה, ומקבלין.
ובא לציון ג'ואל ו'לשבי פ'שע ר"ת גוף, ר"ל עד שיכלו כל הנשמות שבגוף. ובא לציון קי"ב תיבות עד לעלם ולעלמי עלמיא כנגד קי"ב מזמורים עד תפלה למשה, וכן קי"ב פסוקי' בי"א מזמורים שעשה משה רבינו. ג'ואל ו'לשבי פ'שע ראשי תיבות גוף, זה שאמרו חכמים אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף ואז ובא לציון גואל. ובא לציון גואל כתיב מלא כנגד ו' גליות, סנחריב הגלה ג' גליות ונבוזראדן ג' גליות, לכך איתא ו' אויבים בתוכחה קמייתא. ולשבי פשע, דוקא אם ישובו ישראל בתשובה אז יבא משיח. רוחי אשר עליך, זה ישעיה הנביא שפעמיים באה הנבואה על ישראל ופעמיים על גופו. ודברי זו תורה, מפי זרעך ומפי זרע זרעך כו' שדרכו הכתוב לשלש, אבל רבותינו דרשו מאחר דכתי' זרעך וזרע זרעך שוב אינה פוסקת ותורה חוזרת על בעליה, כלומר שישנה דבר והחוט המשולש לא במהרה ינתק. ואתה' קדוש' יושב' תהלות' ישראל סופי תיבות "השבת", הקב"ה ממתין עד גמר תפלתן של ישראל, ובשבת שמאריכין תפלתן אפי' הכי ממתין ומצפה. וקרא זה אל זה, אלו ג' פסוקי' נתקנו לומר תרגום כי גזרו שמד שלא לאומרם ותקנו לומר תרגום כדי שלא יבינו. קק"ק אלו ג' קדוש ג' מאות ובא"ת ב"ש השם הגדול של (ד' או) ד' אותיות. [כשהחזן אומר קדושה יפסיע ג' פסיעות נגד ארון הקודש דכתי' רגליהם רגל ישרה משמע ג' רגלים, והפסוק נאמר על החיות שאומרות קדושה, וצריך לחזור למקומו שנאמר (ו)רגליהם ככף רגל עגל שהוא נסוג לאחוריו].
<h2>דף כד:</h2>
צריך אדם לדבק איזורו על מותניו כשמתפלל, שנאמר כי כאשר ידבק האזור אל מותני איש כן הדבקתי אלי [את כל] בית ישראל, לא יאמר לירמיה כאשר ידבק האזור אל מותניך אלא אל מותני איש, זהו כשמתפלל, וכן היו עושין הזקינים וכן צריך לעשות כל חסיד כשמתפלל בכוונה. האבות הן הן המרכבה יקבלו התפילה שהם תיקנוה, והתפילה נקרא עבודה ולעובדו בכל לבבכם, ובדניאל זימנין תלת בריך על ברכוהי די אנת פלח ליה בתדירא, ומה עבודה לרצונכם אף תפילה תכין לבם תקשיב אזנך, ותכף לגאולה תפילה.
<h2>דף כו.</h2>
הגה"ה יש אומרים ברכת כהנים למנחה, ושקר גדול הוא בימינם ובשמאלם, כדברי רבינו אליקים זצ"ל, שהרי אין נשיאות כפים במנחה, וגזרו יום הכפורים אטו כל (ה)שבת. וגם מה"ר שמואל מבבנברק כמו כן לא היה אומר ברכת כהנים במנחה. ואפילו שים שלום לא היה אומר במנחה בשבת, אך שלום רב כדרך כל השנה כולה, כי שים שלום מחובר הוא לברכת כהנים כדברי רבינו החסיד זצ"ל, ויש ראיה וטעם גדול בדבר, אך מהר"ם זצ"ל כתב שיש לומר שים שלום במנחה בשבת.
<h2>דף כח:</h2>
אשרי איש ירא ה' ומשים נפשו בכפו ומתפלל בכוונת לבו י"ח ברכות, כי ק"כ זקנים תיקנוהו ומהם כמה נביאים ואבות העולם תקנוהו. ועתה אכתוב לך כנגד מה תיקנו י"ח ברכות: י"ח קולות במתן תורה י"ג קול ה' קולות הרי י"ז ואחד בקול הרי י"ח, ואחד במשכן וישמע את הקול מדבר אליו, כנגדו למשומדים י"ט ברכות. י"ח נקודות למטה א0 א0 אַ אִ אֶ אֵ אֲ או הרי י"ח למטה, ואחד למעלה כנגד י"ט. י"ח מועדים הם: מצות ז', עצרת א', ראש השנה א', יום כיפור א', סוכות ז', שמיני א', הרי י"ח מן התורה ואחד בקבלה פורים. כתיב וזה שער השמים, מקדש עליון גבוה י"ח מילין מן התחתון. בפסוק ואתחנן חוץ מן השם יש בו י"ח אותיות. י"ח שנים מחזור התלי. כתיב וזה מעשה המנורה, מלמד שגובה המנורה י"ח טפחים, לכך ג' המנורה מליאים בו', וג' ווי"ן הם י"ח. בשדרה יש בה י"ח חליות ואחד קטנה לוז שמה. בתילים בין למדיני בין מלמד כלפי השכינה י"ח לימודים, וכנגד למשומדים ועידותי זו אלמדם כנגד גאולת מצרים י"ח ברכות, לכך צריך לסמוך גאולה לתפלה גאל ישראל ה' שפתי תפתח. י"ח חיזוקי לב וכבידות לב פרעה, וא' ואני אקשה את לב פרעה, או מחזק את לב מצרים. י"ח פלאים נעשו: [דצ"ך עד"ש באח"ב, הרי] י' מכות, מטה [נהפך] לנחש י"א, ידו מצורעת [כשלג] י"ב, שפך מי היאור והיו לדם י"ג, ומטה לתנין י"ד, וגזר הים לגזרים ט"ו, והעביר ישראל לחרבה י"ו, וניער פרעה וחילו י"ז, וישב הים לפנות בוקר לאיתנו הרי י"ח. י"ח ה' במזמור הבו לה' בני אלים, ואחד א-ל הכבוד הרעים. וי"ח פעמים בתמניא אפי בין דרך בין אורח בין נתיבה. וי"ח פעמים צדיקים בתילים, וזהו ותפילת צדיקים ישמע מרצונו. י"ח פעמים בתורה עולת תמיד א' באתה תצוה וי"ז בפנחס. י"ח פסוקים מאז ישיר [משה] עד ה' ימלוך לעולם ועד. הקב"ה נקרא לשון אב י"ט פעמים בקרייה, וישראל נקראו י"ט פעמים בנים בקרייה, וי"ט סליחה בקרייה. י"ח לשון עצה בישעיה. ג' אבות י"ב שבטים ד' אמהות הרי י"ט. י"ח בחומש כגון ה' חכם לב, ב' נבון וחכם, א' חכם ונבון, א' חכמים נבונים וידועים, א' חכמים וידועים, א' חכמי, א' החכם, א' ולא חכם, הרי ח' חכם ד' לשון רבים ג' נבון א' נבונים ב' ידועים הרי י"ח, א' ולא חכם כנגד למשומדים. י"ח שם קדשי בקרייה וא' והודו לזכר קודשו. בתורה י"ז מלאך ה' א' מלאך אלהים. י"ח ה' מלך בקרייה. וי"ח שמות בוידבר דוד. וי"ח שמות בדברות ראשונות ואחרונות. י"ט שמות במזמור לעבד ה' לדוד, שכל המכוין בתפילתו נקרא עבד כדכתיב בדניאל עבד אלוה די אנת פלח ליה בתדירא, ולעבדו [בכל לבבכם] זו תפילה. י"ט המקום, י"ו בראה אנכי, ג' בשופטים ושוטרים. ובשלמה יש י"ח בין תפילה ותחינה. י"ח שמות ביונה עד ויקא [את] יונה. בתפילת דניאל י"ח שמות של ייחוד. בהפטרת מלאכי י"ח שמות. י"ח שמירות במדבר סיני. י"ח פעמים אלהי יעקב אלוה יעקב א-ל יעקב בקרייה. אברהם יצחק יעקב יחד י"ח פעמים וא' אברהם יצחק וישראל. תפילה לחבקוק י"ט פסוקים יש בו. י"ח פעמים אשר צוה ה' באלה פקודי. י"ח שמיעות בחומש, ואחד לא שמע אלי, (ואחד ליראה את השם הנכבד). י"ח פעמים כנפים ביחזקאל. מגילת [רות] י"ח שמות בי-ה, י"ח שמות בהלל. י"ח פעמים יראת השם בחומש, [ואחד ליראה את השם הנכבד], וי"ח יראת ה' במשלי וא' חכם ירא בלא שם. י"ח פעמים אהבה בשיר השירים. שכל המתפלל בכל כוונת לבו י"ח ברכות חשוב כמלאכי השרת, ויצאו לקבל תפילתו י"ח מאות מלאכים, וניצל מדינה של גיהנום שהוא י' אלפים רבבות וח' מאות רבבות שנה, על י' אלפים רבבות וח' מאות רבבות שנה, ויזכה לבא בעדן שהוא י"ח מאות אלף שנים מהלך על י"ח מאות אלף שנים, ובסוף יחזקאל י"ח אלף סביב, וישבע בח"י העולם להקב"ה, י"ח עולמות להקדוש ברוך הוא שרואה בהם.
מגן אבות מ"ב תיבות, כנגד מ"ב אותיות בפסוק ואברכה מברכיך ומקללך אא(ו)ר ונברכו בך כל משפחות האדמה (ובזרעיך), וברכותיה בשם מ"ב אותיות. וכל אותיות בברכה זו לבד מן הפ"ה, לפי שאברהם לא שאל והלא אמרת כי ביצחק יקרא לך זרע. בברכה זו מ"ב תיבות ובברכה שניה נ"א תיבות ובברכת אתה קדוש י"ד תיבות, הרי ק"ז תיבות באילו ג' ברכו', לפי ששלשתן מיוסדים אחר המזמור הבו לה' בני אלים ובו צ"א תיבות, ובפסו' כי בראותי ילדיו יש בו י"ו תיבות, הרי ק"ז, נגד ק"ז תיבות שבאותן ג' ברכו', ועכשו יש לנו להודות להק' שהוא בעצמו עושה ולא השליח, ואילו הן תחיית המתי' ומזון ויולדת וגשמים.
אתה חונן י"ז תיבות, כנגד י"ז תיבות בפסוק ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה, ובקהלת י"ז חכמה, י"ז קורין בכל שבוע עם המפטיר, י"ז אמירות בתמניא אפי, וי"ז עולות תמיד בפנחס. השיבנו אבינו ט"ו תיבות, כי התשובה מגעת עד כסא הכבוד ז' רקיעים ו' אוירים ואויר בין שמים על הארץ ורקיע על החיות, הרי ט"ו. וט"ו תיבות בפסוק יעזוב רשע דרכו, וכנגד ט"ו תיבות בפסוק חטאתי אודיעך ועווני לא כיסיתי, וכנגד ט"ו תיבות בפסוק ובשוב רשע מדרכו, וכנגד ט"ו פעמים נקרא אב לישראל. סלח לנו כ' תיבות, כנגד ברכי נפשי עד הסולח לכל עוונייכי כ' תיבות. ובתורה י"ט לשון סליחה ואחד לא יאבה ה' סלוח לו, הרי כ'. ראה בעניינו י"ז תיבות, נגד י"ז גאולות בפרשת בהר סיני, ואין לחשוב לא יגאל. [בברכת ראה בעניינו י"ז תיבות לפי שאנו מתפללים שיגאל אותנו כמו ממצרים, ובפסוק ונצעק אל ה' אלקי אבותינו י"ז תיבות]. רפאינו ה' ונרפא כ"ז תיבות, כנגד כ"ז אותיות בפסוק הסולח לכל עוונייכי הרופא לכל תחלואייכי, וכ"ז אותיות בפסוק רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך. כ"ז פסוקים בפרשת מילה, וכ"ז תיבות בפסוק והיה אם שמוע תשמע עד רופאיך. שימו על לב אנשי צרפת ים ואיי הים, ששקר בימינכם ובשמאלכם שאתם בודים מלבכם כמה וכמה תיבות בתפלתכם, שלא עלתה על לבם של חכמים הראשונים שתיקנו להו התפילה במקום קרבנות, וכל ברכה ותפילה שתיקנו הכל הוא במדה ובמשקל באותיות ובתיבות. שאם לא כן, אז היה חס ושלום את תפילתנו כעין זמר של גויים הערלים, לכן שימו על לבבכם ואל תוסיפו עוד לעשות כדרככם הרעה הזה, להוסיף ולגרוע תיבות ואותיות בתפילתכם, כי שמעתי אומרים שאתם מוסיפים תיבות הרבה בברכה זו, יש מכם אומרים רפאינו ה' אלקינו, וזהו טעות גמור שהרי פסוק מלא הוא בירמיהו רפאיני ה' וארפא. ועוד יש מכם שאומר והעלה רפואה שלימה לכל מכותינו ולכל תחלואינו, גם בזה נצנצה רוח עועים לפי שמצאתם בפסוק הסולח לכל עוונייכי הרופא לכל תחלואייכי, על כן הוספתם הברכה זו ולכל תחלואינו. כי גם זה הבל ורעות רוח ורעה רבה, שהרי כתב רבינו החסיד זצ"ל שאין בברכת רפאינו כי אם כ"ז תיבות וק"י אותיות, כ"ז תיבות כנגד כ"ז תיבות שבפסוק ויאמר אם שמע תשמע עד כי אני ה' רופאיך, וכן כ"ז תיבות בפסוק הרופא לכל תחלואייכי, וכנגד כ"ז אותיות שבאלפא ביתא עם הכפולים, לומר לך אם תשמור התורה שניתנה בכ"ז אותיות אז כי אני ה' רופאיך. הוי"ה שם המיוחד הוא ויוצא ממנו שם אחד שהוא כ"ז אותיות, ובו ריפא אלישע את המים, ואף משה רבינו רפא בו את מי המרה, על כן סמיך למי המרה כי אני ה' רופאיך. וכן תמצא כ"ז סמכי"ן בהלל, וכן תמצא כ"ז תוי"ן בפרשת ציצית, וכן תמצא כ"ז שם ה' בפרשת קדושים, וכ"ז חקים במשנה תורה, וכ"ז ו' במעשה יום שלישי דבראשית, וכ"ז ק' מבראשית עד אשר ברא אלקים לעשות, וכ"ז נ' בקרית שמע, וכ"ז תי"ו בתהילה לדוד. וכן תמצא בחומש כ"ז פסוקים שסופן ה' אלקיכם, וכן תמצא כ"ז דורות מבריאת עולם עד שנכנסו לארץ, וכן תמצא כ"ז ה' אלקי ישראל בתורה ובנביאים. עוד חיבר רבינו החסיד זצ"ל הרבה מאוד אבל אין פנאי להאריך, ולכל אחד ואחד כתב בו כמה טעמים וסודות מופלאים, כדי לאמת דבריו שלא יוכלו הצרפתים למצוא מען על אודות תוספותם. ברך עלינו ל' תיבות, כנגד ל' אותיות בפסוק המשביע בטוב עדיך תתחדש כנשר נעורייכי, וכנגד ב' פסוקים אלו יפתח ה' לך כ"ג תיבות, ופותח את ידיך ז', הרי ל' תיבות. [בברכה זו ל' תיבות לפי שיש באותו פסוק יפתח ה' לך את אוצרו כ"ג תיבות והוא מדבר מן הגשמים שעל ידיהם התבואה והשיחים גדלים ומתברכים, ופותח את ידיך ז' תיבות, הרי ל' תיבות]. תקע בשופר כ' תיבות, נגד כ' תיבות בפסוק וביום שמחתכם ובמועדיכם. [בברכת תקע כ' תיבות לפי שבפסוק של גאולה כתיבה תקיעה שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ויש בו כ' תיבות ומסיים בירושלים, ומה נעשו בירושלים קרבנות, ובפסוק של קרבנות יש בו כ' תיבות ויש בו תקיעה שנאמר וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות]. השיבה שופטינו כ"ד תיבות, נגד ואשיבה שופטיך י"ב תיבות, ומן ואירסתיך לי לעולם עד באמונה י"ב תיבות, הרי כ"ד תיבות. ונגד כ"ד ספרים, [וכן כ"ד שמות בתפילין], וניצול מכ"ד קללות, וכ"ד שעות, וכ"ד ברכות בחומש. כל האותיות בהשיבה לבד מן הז', נגד ז' משפטים: ד' מיתות בית דין, ומכניסין לכיפה, ומלקות, ומכת מרדות. ונגד ז' רועים. למשומדים כ"ט תיבות, כנגד כ"ט פורעניות שעתיד הקב"ה לפרוע מאדום כי קצף לה' על כל הגויים עד ונטה עליה קו תוהו וכו'. [ג' מהירות נגד ג' גלויות שהגלנו סנחריב נבוכדנצר טיטוס הרשע. ועוד טעם אחר מצאתי כ"ט תיבות ולמשומדים, כנגד כ"ז אותיות שבאלפא ביתא וב' תורות תורה שבכתב ותורה שבע"פ, וכולן המשומד כופר בהן]. על הצדיקים מ"ב תיבות כמו בברכת מגן מ"ב כמו שפרשנוה, ונגד שם של מ"ב אותיות. וכל א' ב' בעל הצדיקים לפי ששומרין כולו, [בברכת על הצדיקים כל האלפא ביתא לומר שעשה עמנו חסד למען הצדיקים והחסידים העוסקים בתורה. מ"ב תיבות בברכה זו וכן מ"ב שמות בתפילין של ראש ושל יד]. ולירושלים כ"ד תיבות, נגד פסוק ביחזקאל וישבו על הארץ אשר נתתי לעבדי ליעקב אשר ישבו בה אבותיכם וישבו עליה(ם) המה ובניהם ובני בניהם עד עולם ודוד עבדי נשיא להם לעולם כ"ד תיבות. וכנגד רני עקרה לא ילדה י"ז תיבות, ראשון לציון ז' תיבות, הרי כ"ד תיבות. וכן למען ציון לא אחשה ט"ו תיבות, והיית עטרת תפארת ביד ה' ט' תיבות, הרי כ"ד תיבות. [בברכת ולירושלים כ"ד תיבות, נגד כ"ד אותיות שבאותו פסוק בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס]. את צמח דוד כ' תיבות, וכן בישעיה רוח ה' אלקים עלי יען משח ה' אותי לבשר וגו' כ' תיבות, כנגד כי נחם ה' ציון כ' תיבות, וכן כה אמר ה' רני ליעקב כ' תיבות, וכן בבכי יבואו (לך) כ' תיבות, וכן על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון כ' תיבות. שמע קולינו ל"ה תיבות, כמו מליצי יושר אשר לישראל. וכן תפילה לדוד שמע ה' צדק עד זמותי בל יעבור פי כ"ט תיבות, שומע תפילה עדיך ו' תיבות, הרי ל"ה תיבות. רצה ל"ד תיבות, נגד מן אבוא ביתיך בעולות עד אשר עשה לנפשי ל"ד תיבות, וכן ל"ד כהנים מביאים פר ושעיר, וכהן המקריב נגד החזן. בי"ט אומרים שאותך לבדך ביראה נעבוד, לפי שכתוב והשתחויתם למלך תרגומו ואודית, והשתחואה הודאה, לכן משתחוה במודים, מה ה' שואל מעמך, ק' ברכות, כי "מה" בא"ת ב"ש ק' במודי"ם ברכות, זהו כי אם ליראה את ה' אלקיך. שים שלום עד בשלום נ"ג תיבות, וכן בלמנצח בנגינות מזמור שיר אלקים יחנינו עד כל אפסי ארץ נ"ג תיבות. וג"ן פרשיות יש בחומש, לומר כל שומר זאת התורה יבא בגן ויבשרוהו יבא בשלום.
שלום רב ל"ג תיבות, נגד ל"ג תיבות זבחו זבחי צדק ובטחו עד כי אתה ה' לבדך תושיבני. וכן מן שלומי לא תמוט עד ורב שלום בניך, ל"ג תיבות. וכן ל"ג תיבות בוישא אהרון את ידיו, ובהביטו אל אברהם אביכם, ובה' עוז לעמו יתן.
יש צרפתים שאומרים בסיום תפילתם ונאמר אמן, וטעות הוא בידם, כי למלאכים התמידים אצלו להם הוא אומר ואמרו אמן, רבינו החסיד זצ"ל. כשתמנה כל חתימת של תפלת י"ח, עולה לקי"ג תיבות, נגד תפלת חנה מן עלץ לבי עד משיחו קי"ג תיבות, וכן קי"ג לב בחומש, לכוין התפלה מלב.
למה אומר אבינו בתפילה בב' בברכות השיבנו אבינו סלח לנו אבינו, כי האב מצוה ללמוד את בנו ולמדתם אתם את בניכם, וישראל אומרים רבונו של עולם ציוית לנו ללמוד את בנינו, ואתה שכתוב בך וכל בנייך לימודי ה', וכת' (ה)מלמדך להועיל, ה' אלקים פתח לי אוזן לשמוע בלימודים, וכת' בני בכורי ישראל, לפיכך השיבנו מלכינו (לעבודתך) לתורתיך, לכך נזכר כאן מידך היא ולך הכל, כבן הנותן לאב ממון שלו, סלח לנו אבינו הרחק ממנו את פשעינו כרחם אב על בנים, מעולם ועד עולם.
<h2>דף כט:</h2>
מצינו בתשובת הגאונים: תיקון והוא רחום שאנו קורין בחמישי ושני ובחמישי מעומד יסדו אנשי השם שהוגלו מירושלים בשעת חורבן הבית והגלה אותם אספסיינוס שחיק עצמות, וצוה לעשות להם אניות והכניסן בתוכם בלא רב החובל ובלא שום מלח והגרישם בים, ועמד עליהם הרוח והשליכם ליבשה בכל פלך ופלך, ספינה אחת נתיישבה במדינת ליידון והאחרת במדינת ארלדו והשלישית במדינת בורדיל, אותה שנתישבה במדינת בורדיל יצאו מן הספינה ונתיישבו שם וקיבלם שר העיר בסבר פנים יפות ונתן להם שדות וכרמים, והיו שם ימים רבים עד שמת אותו שר וקם עליהם מלך חדש, מה שתיקן להם מלך הראשון סתר השני, וזה מחדש עליהם גזירות רעות שלא היה להם צד להפנות, כי גבר עליהם יד המציק וכח אין ללידה. והיו שם ב' אחין יוסף ובנימין ובן דודם היה ביניהם ושמואל שמו והם היו בעצמם מאנשי ירושלם, ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם הוציאם, וישבו בצומות ובתעניות ולבשו שקים על בשרם ושיחרו לאל, ויסדו והוא רחום שלשתן, יוסף יסד והוא רחום עד כי אל מלך חנון ורחום אתה, ובנימין אחיו יסד מן אנא מלך רחום וחנון עד אין כמוך, ושמואל בן דודם יסד מן אין כמוך עד שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. לאחר שהושיעם וגאלם גואל ישראל מחמת המיצר שלהם במיתה מרה וקשה, כתבוהו בכתב ועל ידי המעשה שלחו בכל מקומות ישראל לקבל עליהם לומר והוא רחום בשני ובחמישי, וכל קהילה שקיבלה על עצמה לאומרו בשני ובחמישי עדיין היא רגילה ומתמדת בו. וכמו שהושיעם צור ישראל וקדושו כן יושיענו מכל צרתינו האל המושיע.
ואומרים הקהל ביחד בכל כוונת לבם והוא רחום כי תחינה טובה היא, וכל האומרה בכוונת לבו הוא נענה, והיא מליאה פסוקים טובים חמודים. והוא רחום יכפר עון ולא ישחית לפי שבשני ובחמישי בתי דינין קבועין בין למעלה בין למטה, על כן אומר' תחינה זו אז. ומצינו בתנחומא בפרשת וירא אליו מה שנהגו להתענות בשני ובחמישי לפי שנענשו ישראל על אותו מעשה של העגל עלה משה בחמישי וירד בשני, מניין א"ר לוי עלה בחמשי ומחמישי לחמישי [ולחמישי הרי] ט"ו, ומערב שבת לערב שבת [ולערב שבת] ט"ו הרי ל', ומשבת לשבת ח', ואחד בשבת ושיני בשבת הרי מ', לכך התקינו חכמים שיהו מתענין בשני ובחמישי בעלייתו של משה ובירידתו, ובסוף מ' יום נתענו והיו בוכין כנגד משה על הסרחון, וביקש עליהם רחמים, מיד נתמלא אלהים רוח רחמים ועשה להם אותו היום יום כפרה לכפר עונותיהם, איזה זה, זה יום הכפורים, דכתיב כי ביום הזה יכפר עליכם. לכך תיקנו חכמים להיות קורין בתורה שיני וחמישי ולא בשאר ימי המעשה, ולפי שכתוב יכפר עליכם והוא יום כפרה נהגו לומר והוא רחום יכפר, זהו אלה תולדות השמים והארץ בהבראם בה' בראם, ראם הקב"ה לה' וב' ונתנם לבריות להתכפר בהם, זהו דרשו ה' בהמצאו ב"ה מצאו, לכך נהגו לומר יום ב' וה' והוא רחום. והוא רחום מרחם על בריותיו, יכפר עון ימחה העון, כמו אכפרה פניו במנחה, וכן כפורי זהב. עון, שעושה במזיד. ולא ישחית ישראל. והרבה להשיב אפו מרבה להשיב מלאך אפו, כי "אף" מלאכי אף, כי אין כעס ושחוק לפניו אך מלאכים הם. ולא יעיר ולא יעורר, כל חמתו ביחד, כי חנון ורחום הוא, ונחם על הרעה.
מן והוא רחום עד כי אל מלך חנון ורחום אתה שס"ז תיבות, כנגד ה' אלהינו ה' (אחד) כוז"ו במוכס"ז כוז"ו עולה שס"ז, לומר לך כל האומרו בכוונת הלב כאילו קורא ק"ש באותיותיה והק' מקבל תפלתו ברחמים, שהרי א"ת ב"ש שם המיוחד עולה בגי' ברחמים. וי"א שס"ה תיבות נגד שס"ה תיבות בדברות ראשונות ושניות. ג' פעמים עשה למען שמך נגד ג' אוהבי שמו בתהילים.
למה מסתירים פניהם כשאומרים תחנה, על שם כשהיו ישראל משתחוין בעזרה היה בין כל אחד ואחד ד' אמות כדי שלא ישמע חבירו, לכך מסתיר שיכוון ולא ישמע חבירו. ומה שהחזן נופל על פניו דוקא במקום שיש שם ארון הקדש, על שם שכת' בעי ויפלו יהושע והזקנים לפני ארון ברית ה'. ויש לאדם שנופל על פניו [בתחינה] לשכב על ימינו קצת להטות על שם שויתי ה' לנגדי תמיד, הרי כשהוא מוטה על צד הימין כבוד השם ית' השומע תפלתו כנגדו כאילו מוטה לצד שמאל, שהרי ב' שמחבקין זה לזה אם האשה לצד שמאל מוטה מוטה האיש כנגד השמאל תחת האשה והימין מחבקה, כך כמער איש לויות סביב, מאהבת ה' את ישראל לעולם, לקיים שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. מה שאומר' תחינה לאחר תפילה, לפי שכת' בה בתפלת אז אמר שלמה תפלה ואח"כ תחינה, דכתיב אל התפילה אשר יתפלל עבדך אל המקום הזה, ושמעת אל תחנת עבדך ועמך ישראל, וכן והתפללו והתחננו אליך אל הבית הזה. וכן כל תפילה [כל] תחינה אשר תהיה לכל האדם (ו)לכל עמך ישראל, וכן את תפילתם ואת תחינתם.
מצאתי בתפילות דרב עמרם בר ששנא גאון ריש מתיבתא דמתא מחסיא הציבור נופלין על פניהם ומבקשים כל אחד ואחד בקשתו ואומרים: רבון העולמים ואדוני האדונים, האל הגדול והגיבור והנורא, רחם עלינו שאנחנו עבדיך ומעשה ידיך, בשר רימה ותוליעה, מה אנחנו ומה חיינו מה חסדינו מה צדקינו מה גבורתינו. מה נאמר לפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, הלא כל הגיבורים כאין לפניך ואנשי השם כלא היו, וחכמים כבלי מדע ונבונים כבלי השכל, כי כל מעשיהם תוהו ובהו וימי חיינו הבל לפניך. ומה נאמר לפניך ה' אלהינו כי אנחנו העוינו והרשענו, ואין בנו כח לעשות חובותינו ולא כהן גדול לכפר על חטאינו, ולא מזבח להקריב עליו קרבן ולא בית קדשי הקדשים להתפלל שם, אלא יהי רצון מלפניך שתהא תפילתינו שאנו מתפללים לפניך לרצון, ותחשב לפניך כפרים וכבשים (ו)כאילו הקרבנו אותם על גבי המזבח ותרצינו. רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שרצוני לעשות רצונך אבל שאור שבעיסה מעכב, יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתשמיד ותכניע יצר הרע ממני והשפילהו והכניעהו והרחיקהו ממאתים וארבעים ושמונה איברים שבי ואל יכשילנו מדרכיך הטובים, אלא תן בלבי יצר טוב וחבר טוב לשמור חוקיך ולעבדיך ולעשות רצונך בלבב שלם. רבון העולמים יהי רצון מלפניך שתהא תורתך אומנותי ומלאכתי בכל יום ולא אשנה בה, ואל תצריכינו לא לידי מתנות בשר ודם מפני שמתנתן מעוטה וחרפתן מרובה, שבעינו בבקר חסדיך ונרננה ונשמחה כל ימינו, הראינו ה' חסדך וישעך תתן לנו, רבון כל העולמים ואדוני האדונים עזריני וסמכיני סייעיני וחזקיני בפרנסתי ובפרנסת בני ביתי, ואל תביישיני ואל תכלימני לא לפניך ולא לפני בשר ודם, ה' שמעה ה' סלחה ה' הקשיבה ועשה ואל תאחר למענך אלהי, כי שמך נקרא על עירך ועל עמך.
כך מצאתי בכתב ידו של רבינו החסיד זצ"ל שתפלת ה' אלהי ישראל חזקי' מלך יהודה יסדה, כשצר סנחריב על ירושלים ובקש להחריבה, ועמד בשתי שעות בלילה ועלה לבית המקדש ויסדה תפלת ה' אלהי ישראל. ויש בה חזקיה"ו תיבות ב' יותר על שם אותם ב' שעות, וחתם שמו למפרע מרוב ענוה יתירה שהיתה בו, ח'וסה ה', ז'רים אומרים, ק'ולינו תשמע, ה' אלהי ישראל, ה'בט משמים, הרי חזקי"ה בראשי תיבות מחרוזות. ומה שהקדים ה' אלהי ישראל ואחריו יסד הבט משמים לפי שכיון לכבוד השם ליסדו תחלה לפי שהיה נראה בעיניו גנאי ליסדו השם בסוף. אבל לפי דבריו של מורי קרובו של מה"ר שמואל מבבנברק זצ"ל לא תמצא כ"א חזקי"ה תיבות, כי הוא לא היה גורס בחרוז (חזקי"ה) "חוסה ה' עלינו" ב' תיבות, והגירסא כך היא אין "עמנו חסד", כי אם למענך עשה ואל תאחר, כי פסוק מלא כך הוא. ועוד כתב רבינו החסיד זצ"ל מה שנהגו לומר ה' אלהי ישראל בין חרוז לחרוז ובסופו ג' פעמים, כי כשתמנה הכל ביחד וגם כל הכפל שכופלין תמצא חזקי"ה ב"ן אח"ז תיבות, לומר שהוציא(ו) אביו מדינה של גיהנם בתפלתו. ואם נמנה הכפל שכופלין הציבור בתחלתו ה' אלהי ישראל לאחר החזן אמרו, תמצא חזקי"ה בנ"ו אח"ז אבל תיבה אחת יותר, וזה אין להקפיד על תיבה אחת יתירה ולא על תי' אחת חסירה, כי הגימטרי' אין נפסלת רק על תיבה אחת יתיר' או חסר. ועל דברי צרפתים שמוסיפים חרוז אחד ויתן בעפר פיהו, לא טוב הדבר אשר המה עושים ועתידין ליתן את הדין על תוספת תפלתם, וגם רבינו החסיד זצ"ל כתב ב"ספר הסוד" שאין לומר ובכל זאת שמך לא שכחנו כ"א בחרוז הראשון ובחרוז הרביעי, וכתב ראי' וסוד גדול אבל אין פנאי להאריך כאן. הבט משמים כ"ג תיבות, וכן מן כל זאת באתנו עד צלמות, וסמך ליה ולא שכחנו כ"ג תיבות. זרים, בתחינה זו כ"ח תיבות כנגד כ"ח עתים בשבוע ב' בכל יום וב' בכל לילה, וכנגדן כ"ח אותיות ביהא שמיה רבא מברך לעלם לעלמי עלמיא, כלומר אין ישראל שומעין לאומות בכל אותן עיתים אך מברכים שמו בלילה. חוסה ה' עלינו ברחמיך, בתחינה זו כ"ז תיבות כנגד כ"ז אותיות עם הכפולים כלומר התורה חוסה עלינו. קולנו תשמע ותחון בתחינה זו ל"א תיבות כנגד ל"א תיבות במזמור אלי אלי למה עזבתני. יש מדקדקים למחות ונ"ל טעות.
[ואנחנו לא נדע מה נעשה כי עליך פי' אלא עליך עינינו. זכור רחמיך ה' זה בית המקדש שנקרא ה' שנאמר ויקרא אברהם את שם המקום ה' יראה, פי' ממקום המקדש יראה להצילנו, ועוד כתו' מה' יצא הדבר, מאותו מקום שיצחק רבקה ישא. ברוגז רחם בגימטר' אברהם. כי הוא ידע יצרנו כדאמר' לפתח חטאת רובץ, מאי קאמ' קב"ה שאמר לאליהו ז"ל אתון אמריתון כל יומא אמאי לא אתי משיחא, וליל יום הכפורים נבעלו כמה בתולו' ואמ' אליהו לפתח חטאת רובץ, כלומר יצר הרע נכון באדם מיום שנולד. זכור כי עפר אנחנו זה אברהם, שנאמר בו ואנכי עפר ואפר. בחרוזה ראשונה ובחרוזה רביעית נא אל תשכחינו, נגד גלות בבל שהיה ראשון וגלות מדי שהיה רביעית]. בעזרינו י"ג תיבות כנגד י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן, [ונגד י"ג מידות ה' ה' אל רחום וחנון וכו'], לפי שסמכוה לקריאת התורה יש בה י"ג תיבות. ואנחנו לא נדע ז' [תיבות] בפסוק נגד ז' ימי השבוע, וז' צל כנפיך סתר כנפיכם בתהילים. אל תזכור לנו י"א תיבות, י"א דברים באחרי מות מטמאת, י"א תיבות במזמור ה' מי יגור באהלך.
אל ארך אפים מתחיל באל ומסיים באל, לומר ומתחילה ועד סוף עמהם. [ובשני וחמישי שחל בהן יום מילה אעפ"י שאין אומרים תחנון אומרים אל ארך אפים, וכן בר"ח ואסרו חג וט' באב ובערב יו"ט]. באל ארך אפים יש בו כ"ד תיבות כנגד כ"ד ספרים שהוא תכף לס"ת, כלומר רבונו של עולם אם עברנו על כ"ד ספרים הללו סלח לנו, וכנגד כ"ד שעות שביום ובלילה, כלומר אם עברנו בתורה בכל כ"ד שעות תבוא התורה שניתנה בכ"ד ספרים ותכפר לנו. ואל יאמר באל ארך אפים "ישראל" ואז תמצא כ"ד תיבות, כנגד הרבה כ"ד יסודות. אין רוח חכמים נוחה מצרפתים שמוסיפים כאן תיבה אחת ואומרים חוסה ה' על "ישראל" עמך, שהרי אין באל ארך אפים כ"א כ"ד תיבות נגד כ"ד ספרים, לפי שהוא תכף לנטילת ספר תורה יסדו בה כ"ד תיבות, לומר רבונו של עולם אם עברנו על תורתיך שהיא בכ"ד ספרים סלח נא כרוב רחמיך אל, וכנגד כ"ד שעות ביום ובלילה, לומר אם עברנו על תורתיך בכל כ"ד שעות של יום ולילה סלח נא א-ל בזכות תורה שיש בה כ"ד ספרים. וכנגד כ"ד לשון כפרה בחומש, לומר שהתורה מכפרת על העבירות, וכנגד כ"ד עבירות ביחזקאל בהודע את ירושלים, וכנגדן כ"ד תיבות בפסוק מי יעלה שמים, וכנגדן כ"ד שמות בתפילין, וכנגדן כ"ד ערוה בפרשת אחרי מות, וכנגדן כ"ד גילוי כתובין בעריות, וכנגדן כ"ד נרות בהתשפוט התשפוט, וכנגדן כ"ד כפרות באחרי מות ובאמור אל הכהנים, וכנגדן כ"ד עושר בספר משלי, וכנגדן כ"ד רנה בתפלת שלמה, וכנגדן כ"ד פרוקי וקושיות, וכנגדן כ"ד טהרה ובלשון רפואה באשה כי תזריע, וכנגדן כ"ד פסוקים מתחילין בחומש ומסיימין בה"א. ועוד מאוד חיבור רבינו החסיד זצ"ל וכתב טעם וסוד על כל אחד ואחד אבל אין פנאי להאריך כאן, ע"כ כל ירא ה' יזהיר מלהוסיף ומלגרוע אפילו תיבה אחת.
<h2>דף לא.</h2>
הרי אתה רואה כי אין תיבה בתיקון תפילות בחינם, על כן אין להוסיף ואין לגרוע עליהם. על כן כל איש חי ישים התבונה אל לבו, וישים נפשו בכפו לכוין כל תיבה אשר יצא מפיו, כי התפילה עטרת בוראו מלך הכבוד ברוך הוא, והוא מתעטר בחסד ביום בבוקר ובאמונה בלילה בערב, דכתיב להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות.
<h2>דף לב.</h2>
וכתוב בסדר תפילות דרב עמרם גאון אסור לאישתעויי בין ישתבח לפרשת שמע, והני מילי דלאו צרכי ציבור נינהו אבל צרכי ציבור או לצורך למי שבא להתפרנס מן הציבור ובעו למיפסק להו צדקה מותר, אבל בתר דמשתמעו צרכייהו קאים חזנא ומקמי דלימא ברכו פתח הכי יתגדל ויתקדש כו'.
ברוך שאמר י"א ברוך בלא שם, וכן י"א פסוקים שמדברים ממעילה בסוף ויקרא ובו פ"ז ה' סוף פסוק בחומש ג'. בברוך שאמר שאין בהם השם נגד י"א פסוקין דאיתא בויקרא שמיירו במעילה, דכת': מעלה מעל בשם, כלומ' שאין כל כך חשובין, כנגד ק' קללות האמורין במשנה תורה ב' פחות, אבל תשלים אותו בקרא דכתיב ביה. גם כל חולי וכל מכה. להכי אנו אומ' ונתקנו לומר בכל יום ק' תפילות ובאכילת תמצא ק', ובמדר' איתא דבירושלם מתו בכל יום ק' בני אדם, ועל זה נא': על מה תוכו, על בגמטריא מאה כלומר שהיה מכה ק', עמד דוד, ושם על לב, שמעוון שלא היו אומרים בכל יום אירע להם הדבר הזה, להכי אמר דוד: נאם הגבר הוקם על, פי' הוקים ע"ל ברכות בכל יום, ופסק הדבר. להכי תמצא בשיר המעלות כל האלפא חוץ מקו"ף, ובמקומו יסד דוד הנה כי כן יבורך, כת' חסר יברך, כלומר לא דיי לאדם שלא ימות כדפרשי', אלא יתברך בכל מעשה ידיו, ולא עוד ששכרו על כל ברכה י' זהובים כאשר אמ' רבותנו, וסימניך: האלף לך שלמה, מידה טובה מרובה על כל מידת פורענות ה' מאות, ולא מיבעיא אם היו פורעניות לאדם בעולם הזה, היה כך, אלא לעולם הבא אין שיעור בממון, אלא שכרו יהיה בנפשות, תדע דאילו מחרף ומגדף חייב מיתה, וכ"ש מברך השם בשירות ובתושבחות ששכרו יתרבה במיני נפשות יותר מה' מאות על כל ברכה וברכה, להכי נמי הוה אברהם אבינו בן ק' שנה כשהוליד יצחק בנו, ויצחק נתברך נמי ומצא ק' שערים, ויעקב נמי בן ק' שנה כשנולדו כל השבטים, להכי צריך לומר ק' ברכות.
ברוך שאמר והיה עולם באמירה של הבורא נברא כל העולם ביום ראשון, אך הראו עצמן כל אחד בעתו דבר יום ביומו, בגלגול אותיות כ"ב, ברוב חכמתו. והיה העולם שמים דכתיב: בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם, ארץ דכתיב: אל אלוקים (דבר) ה' דבר ויקרא ארץ. ברוך הוא על שברא העולם לכבודו כדכתיב: כל פעל ה' למענהו. בשוחר טוב אין למענהו אלא לקילוסו, כד"א: ותען להם מרים שירו לה'. ברוך עושה בראשית שמחדש מעשה בראשית בכל יום. ברוך אומר ועושה כשאומר מיד נעשה כל גזרותיו כמו: כי הוא אמר ויהי. ברוך גוזר ומקיים מלך בו"ד גוזר שיבואו השרים יחד, וחלה באותו זמן או לא היה פנוי או מת, נמצא גוזר ואינו מקיים, אבל הקב"ה גוזר ומקיים, הוא צוה ויעמוד. ברוך המרחם על הארץ שאין הגשמים מטשטשין אותה, ולא מעיינות מציפין אותה. ברוך המרחם על הבריות שמאכילם ומפרנסם ומכלכלם, ואם גזר בראש השנה להורידם מעט אינו מבטל גזרתו, אך אם ישובו מורידם בזמנם, ואף אם יחטאו בני אדם ויזכור כי בשר המה והוא רחום יכפר עון. ברוך משלם שכר טוב ליראיו כל אשר יראו מלפניו ישלם שכרם כי צפון שכר לפניו, דכתיב: מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. ואומר במדרש אגדה ל"ז שולחנות ערוכות ליראים בגן עדן דכתיב מה רב טובך, שכן טוב"ך עולה ל"ז. זהו: אם צדקת לך. ברוך חי לעד וקיים לנצח ברוך חי בתקפו ובגבורתו וקיים בדיבורו לנצח. אין לומר שהוא חי לעולם, פשיטא שהיה והוה ויהיה, הוי"ה כשמו כן תהלתו, כמו חי ה' וחי נפשך, וכן חי פרעה, הכל לחי תוקף, ובנין אב שבכולן: ויועץ המלך רחבעם את הזקנים אשר היו עומדים (לפני) [את פני] שלמה אביו בהיותו חי. וכי תעלה על דעתך לאחר מותו, אלא שהיה בתוקף חכמתו מבחרותו עד סוף ימיו, אינו דומה מי ששימש את שלמה ב' שנים למי ששימש לו שלושים שנה. ברוך פודה ומציל פודה מכל צרה ומציל אוהביו מן הרעה ברוב רחמיו, זכר צדיק לברכה, זכר צדיקו של עולם לברכה. בא"י אמ"ה האל אב הרחמן האל שאתה אל וכח בידך, תאחז במשפט ידך, אתה אב הרחמן ברגז רחם תזכור, ותרחם הכל. המהולל בפי עמו כי ישראל מגידים תהילותיו, עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו. משובח ומפואר בלשון חסידיו ועבדיו חסידים הם עושי רצונו ומחמירים על עצמן אף במותר. עבדיו הם צדיקים אין מחמירים כי אם מה שכתוב בתוך ההלכה. ובשירי דוד עבדך הוא תהילים. נהללך ה' אלקינו בשבחות ובזמירות בנעים זמירות ביחד. ונגדלך ונשבחך נגדל כבודך בזיו השבח שאנו מפארים וממליכים ומזכירים שמך, דכתיב: וגבורתיך יגידו הדר כבוד הודך. ונזכיר שמך מלכנו אלקינו הוא שם הנכבד הוי"ה יחיד הוי"ה אחד. חי העולמים הוא אלקים חיים. מלך משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול משבחים לו ומפארים שמו, דכתיב: ברוך ה' לעולם, וכתיב: וברוך שם כבוד לעולם, וכתיב: ומהללים לשם תפארתך. שמו הגדול הוא שם יו"ד ה"י. בא"י מלך מהולל בתושבחות שהכל מהללים ומשבחים לפניך.
י"ג ברוך בברכה זו, כנגד י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם. י"א ברוך בלא שם, כנגד י"א פסוקים שמדברים ממעילה בסוף פרשת ויקרא, מן פרשת ויקרא עד פרשת מעילה ק' פסוקים, כנגדן ק' ברכות. עם ב' ברוך אתה ה', בברוך שאמר חי לעד א, חי העולמים ב, כנגד ב' ושנותיך לא יתמו, מספר שניו של חקר. נהללך ונגדלך ונשבחך ונפארך ונמליכך ונזכיר, הרי ו', כנגד ו' ברכות: מלאכיו א, גבורי כח ב, עושי דברו ג, צבאיו ד, משרתיו ה, עושי רצונו ו. אבל אם לא תמנה נהללך כי איננו זה אחר זה, כמו מנגדלך עד ונזכיר, הם ה', כנגד ה' מלך הכבוד. ה' אלקים חיים בקרייה. וברוך שאמר זמר טוב, על כן צריך לאומרו בקול נעים, בכוונת הלב, בקול רם, בנגון יפה למלך הכבוד, למלך מלכי המלכים הקב"ה. בברוך שאמר יש פ"ז תיבות, כי נתקן כנגד ראשו כתם פז, ואין להוסיף עליו, וניתקן כנגד האדרת והאמונה, שכך נמצא בספר רקמה שנכתב בכתיבת מלאכים, שהאדרת והאמונה שיר שלהם.
לשם תפארתך, ובימים קדמונים כשהיו מגיעים עד כאן לשם תפארתך, היה שליח ציבור עומד ומתחיל לאלתר ישתבח שמך, וכשבא הגאון רבנא משה מלוקא בן רבנא קלונימוס בימי המלך קרלו למדינת מגנצא היה מנהיג את בני דורו לומר מכאן ואילך עד ושמו אחד, כי גדול היה ואין כל דבר נעלם ממנו, ורבנא משה הזקן שיסד קרובץ "אימת נוראותיך", והוא היה תלמידו של אבו אהרון אבי כל הסודות בנו של רבינו שמואל הנשיא מבבל זכר צדיק וקדוש לברכה ע"כ.
ויושע י"ח שמות בן ד' אותיות, הם ע"ב אותיות כנגד ע"ב תיבות משם ויסע. ואין ד' בהתחלת ויושע, רמז כשיפול מלכות ד' אז ימלוך לעולם ועד, ולכך סיים השירה בד'.
והא לך סוד מנין תיבות הפסוק ויושע: בפסוק ויושע ט"ו פעמים ה', כנגד ט"ו תיקנו שיר ושבחה מישתבח, לכך תיקנו ושמו אחד ישתבח שמך, ובשבת נשמת כל חי תברך את שמך, שאסור לספר בין ויושע לישתבח, ואם תחשוב י"ד שם כתוב ביו"ד ה"י, וחשוב ד' לה' המלוכה, והיתה לה', והיה ה', יהיה ה', הרי י"ח ה' וא' אדנות כנגד י"ח ברכות ולמשומדים. וי"ו פרשיות בתורה מתחילין וידבר ה' אל משה לאמר, וב' ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה, ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים, וא' ויאמר ה' אל אברם לך לך. וט"ו שמות ביושע, וכן ט"ו אותיות בפסוק ה' ימלך לעולם ועד, מי שמכוין לומר שיר ויושע יתברך בט"ו תיבות שבברכת כהנים, וכן תיקנו בישתבח ט"ו שיר ושבחה וכו', וכן דוד יסד ט"ו שיר (השירים) המעלות. ויושע י"ו תיבות כנגד י"ו חיים בתמניא אפי, לקבל תורה שנכרתו עליה י"ו בריתות עץ חיים הי"א, לכך נושענו. וירא ישראל י"ז תיבות כנגד י"ז שעמדו על הים, הקב"ה וג' אבות וי"ב שבטים ומצרים סבא. אז ישיר ב' תיבות, י' ניסים במצרים וי' על הים. והתחיל בא"ז בזכות ח' ימי המילה נקרע הים. ועוד בא"ז נתפרשה זאת השירה, וכן שיר השירים. ישיר בגימ' [ו]לעתיד. ישיר השירה אשירה, כל שבחותיו משולשות קדוש קדוש קדוש. גא"ה מעלות מזכיר בחגיגה עד כסא הכבוד, עזי י"ב תיבות ונ' אותיות, כנגד י"ב שבטים ונ' אותיות בהם, לכך נגד אבותם עשה פלא, מתחיל בנ' ומסיים בפסוק בנ'. מן והיה ה' למלך עד ושמו אחד י"ג תיבות כמניין אח"ד, כנגדם י"ג קימות בספר תהלים, וכנגדם י"ג ישיבות, וי"ג בחומש בין לאהבה לאהבי ואהבתי, וי"ג פעמים אריכות ימים במשנה תורה, וי"ג מידות ייחודין בתורה, וי"ג ברוך ה' בתילים, וי"ג כבוד ה' כת' בתורה, וי"ג תורה במשלי, וי"ג מידות התורה נדרשת, וי"ג אור מבראשית עד ויכולו, ולומר לעתיד ייחדוהו וילמדו תורתו, אח"ד בגימ' י"ג, לכך כשיאמרו ושמו אחד יאמר החזן מיד ישתבח שמך.
יש בישתבח ט"ו לשונות שבח כנגד ט"ו שיר המעלות שבתהילים, וכנגד ט"ו תיבות של ברכת כהנים, וכן ביתגדל ויתקדש יש בו ט"ו לשונו' שבח, וכן באמת ויציב כלם מטעם זה. ויש לומר שהאחד כנגד שיר המעלות, והשני כנגד ברכת כהנים, והשלישי כנגד ט"ו הודו, סופי תיבות דו"ד, ויש לומר פירו' כשיבוא משיח בן דוד אז יודו לו כל האומות שהוא מלך אחד לבדו. ג"ן תיבות בישתבח נגד ג"ן פרשיות שבחומש, וכל האומרו בכוונה כאילו קיים ה' חומשי תורה, וכל המתפלל בכוונה כאילו בנה בית המקדש. ישתבח נ"ג תיבות, וכן י"ג פרשיות בחומש שיש בהם נ"ג תיבות כמנין ג"ן השומרים יבואו בגן. אסור לאישתעויי בין ישתבח לפריסת שמע מילי דלאו צרכי צבור נינהו. [גיליון, ישתבח שבח שלמה וסידרן ביום שעלה לישב על כסאו של שן וציפהו זהב ומפז, ובאו כל ישראל לפניו לראות היאך יעלה עליו, והיו משבחים ואומרים למלך כזה נאה לשבח שנתן לו הקב"ה חכמה ודעת תבנית כסא כזה, ושומע [שלמה] המלך דבריהם ואמר להם וכי עלה [על] דעתכם שהשבח של כסא שלי, שבחו והודו לשום של מלך מלכי המלכים שהחכמה והגבורה שלו, ופתח ואמר ישתבח ש'מך ל'עד מ'לכנו ה'מלך וחתם שמו בראשי תיבות, ומרוב ענותנותו הקדים ישתבח שלא ירגישו. בישתבח נ"ג תיבות, וכן מן קרבנו קערת כסף עד כבשים בני שנה חמשה נ"ג תיבות. כתב רבינו אלעזר מוורמייזא בשם רבנו החסיד כשמתחיל שליח ציבור לומר יתגדל יכוין בכל לבו ויתן עיניו בארון הקודש. וגם כתב המדבר בין יתגדל ליהא שמיה פוסק השם, כי אילו ג' אותיות יתגדל ישתבח יהא, שם המפורש הוא היוצא מויסע, והוא יוצא נמי מברכת כהנים יברכך יאר ישא].
ישתבח שמך לעד מלכינו האל המלך לפי שסיימנו הזמירות ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, עומד שליח ציבור ואומר ישתבח שמך. ובסדר תפילות דרב עמרם אומר הללויות ואומר ויברך דוד את ה' עד ומהללים לשם תפארתך, ועומד שליח ציבור וחותם ישתבח שמך. ולפי שאמרנו בויושע עד ושמו אחד י"ח פעמים ה', אילו הן: ויושע ה' אשר עשה ה' וכו' עד ה' אחד י"ח פעמים בי"ה והם ע"ב אותיות, והם כנגד ע"ב תיבות בשם המפורש בויסע בויבא בויט כמו שסדור כל תיבה בת ג' אותיות כנגדן ה' בי-ה הם י"ח, אבל מקדש ה' כוננו ידיך כת' ביו"ד, לפיכך מיד אומר ישתבח שמך, וכן בשבת אומר ושמו אחד נשמת כל חי תברך את שמך, וכן י"ח אזכרות בהבו לה' בני אלים, וישעיה אמר בסופו ה' י"ח פעמים, וי"ח יראה בחומש, וי"ח יראת ה' במשלי, וי"ח ה' אמר מלאכי בסופו, כנגד כל אלה י"ח ברכות. וי"ח עולמות כמו שכתוב בדניאל וישבע בחי העולם, וי"ח אזכרות באלה פקודי, וי"ח אזכרות בקרית שמע, וי"ח אזכרות בשיר השירים, לכך י"ח פעמים השם כת' בי-ה שהם ע"ב אותיות, כנגד השם הקדוש שיש בו ע"ב תיבות ושם הוא קודש הקדשים, זהו ישתבח שמך שכת' בו ומהללים לשם תפארתך.
<h2>דף לג.</h2>
אתה גיבור נ"א תיבות, כנגד ד' מפתיחות ביד הקב"ה. במפתח של גשמים יפתח השם לך את אוצרו כ"ג תיבות, ומפתח של מזונות פותח את ידך ז' תיבות, ומפתח של יולדת ויזכור אלהים את רחל ויפתח את רחמה י' תיבות, ובמפתח של תחיית המתים בפתחי את קברותיכם י"א תיבות, הרי נ"א תיבות. [כל האותיות באתה גבור חוץ מז"ט, לפי שאחר ז' אלפים שנה יחיו המתים].
ברך עלינו ה' אלהינו את השנה הזאת שתברך השנה ונצליח בה. ואת כל מיני תבואתה לטובה כל חמשת המינין תהיה לטובה עלינו, לכך כת' שש שנים תזרע שדך ואספת את תבואתה, תבואתם לא נאמר אלא תבואתה תבואת ה', זהו כל מיני תבואתה לטובה. ותן טל ומטר על פני האדמה שתרד טל ומטר על פני השדה לברכה, כי אדמה בכל הקרייה פירושו שדה, והאדמה לא תשם, וכן אדמתכם לנגדיכם זרים אוכלים אותה. ושבעינו מטובך מפתיחת ידך, יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר. וברך שנותינו כשנים הטובות כשני אלישע. ברוך אתה ה' מברך השנים בכל שנה. אין שואלין ותן טל ומטר מיום טוב הראשון של פסח עד ס' בתקופת תשרי, ומן יום ששים ואילך עד ערב יום טוב שואלין, ובמסכת תענית יום ס' מזכיר כך פוסק שם. למה עד ס' בתקופה כנגד ס' עשרונות נבללות בכלי אחד, וסימן א"ז ב"ו ג"ה ד"ח, לפר ג' עשרונים, יום א' י"ג פרים ויום ז' ז' פרים הרי כ' פרים להם ס' עשרונים, יום ב' י"ב יום ו' ח' הרי כ' פרים, יום ג' י"א יום ה' ט' הם כ' פרים. בכל יום כת' ומנחתם חוץ מן ד' ח' וסימן ד' ח' מנחתם בלא ו', יום ד' פרים י' הם ל' עשרונים, אלים ב' הם ד' עשרונים, כבשים י"ד הם י"ד עשרונים, הרי יום ד' יש מ"ח עשרונים חוץ משעיר חטאת. יום ח' פר אחד ג' עשרונים, איל אחד הם ב' עשרונים, כבשים ז' הם ז' עשרונים הרי י"ב עשרונים, הרי ד' ח' עשרונים ס', לכך ס' עשרונים נבללין בכלי אחד, לכך עד ס' בתקופה. ברך א' לברכה ב' וברכה ג' מברך השנים ד', כנגד ד' טל וד' מטר בחומש, ואילו הן: ויתן לך האלהים מטל א', יהיה מושבך ומטל ב', ממגד שמים מטל ג', אף שמיו יערפו טל ד', וכנגד ברוך אתה תזל כטל אמרתי. למטר השמים תשתה א', ונתתי מטר ארצכם ב', למטר ארצך ג', יערוף כמטר לקחי ד', כנגד ברוך ונתתי גשמיכם בעתם, וכנגד ד' טל וד' מטר יש בזאת הברכה. ברך עלינו ד' לשון ברכת השנים. וד' ענייני שנה, השנה א', שנותינו ב', כשנים ג', השנים ד'. לפי שד' שנים היו אוכלים לפעמים מה שגדל בשנה אחת, כגון שנת מ"ח מה שגדל בה היו אוכלין שנת מ"ח ושנת מ"ט שהיתה שמיטה שנת נ' יובל שנת נ"א עד שגדלה התבואה, לכך ד' שנים. ג' טובות בה, לטובה א', מטובך ב', כשנים הטובות ג', הרי ג', כנגד ואכלתם ישן א', נושן ב', וישן ג', ועשת את התבואה לשלש השנים. וג' נתינה במטר, ונתתי גשמיכם א', ונתתי מטר ארצכם ב', לתת מטר ארצך ג', לכך היו מנסכין בג' לוגין, וכן ג' רביעיות, אין לך טיפה שהיא יורדת מן השמים כנגדו עולה מן הארץ ב' טיפין, תהום אל תהום קורא.
<h2>דף לג:</h2>
במודים פ"ז תיבות, וכן מן למנצח על מות לבן מזמור לדוד אודה ה' בכל לבי עד הגידו בעמים עלילותיו, פ"ז תיבות. מודים כגון אודה ה'. [וכל החיים רמז ארבע' צריכים להודות, חולה ונתרפא, יורדי ימים, יסורין באין עליו, והולכי מדברות, ולכן יש ד' פעמים הודאה במודים].
<h2>דף לה.</h2>
המל את הגרים אומר בא"י אלקינו מ"ה אשר קדשנו במצותיו וצונו למול את הגרים י"ג תיבות, כמנין י"ג ברית בפרשת מילה. המל את העבדים אומר למול את העבדים. ולאחר מילתם אומר בא"י אלקינו מ"ה אשר קדשנו במצותיו וצונו למול את הגרים. ולעבדים יאמר למול את העבדים כדכתיב יליד בית ומקנת כסף. ולהטיף מהם דם ברית בכריתות המילה. שאילמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ לכך נאמר בתחלת התורה בראשית ברא, בראשי"ת אותיות ברי"ת א"ש, לומר בזכות הברית ודת אש נבראו שמים וארץ, שנ' אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי, יומם ולילה זו מילה שהיא בחיקו של אדם יומם ולילה, יומם תמיד כל היום, חקות שמים וארץ שיש להם חק השמים ליתן מטר בעתו, והארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף לא שמתי. בא"י כורת הברית ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית. מ' תיבות בברכה זאת לפי שנדבקים בתורה שניתנה למ' יום.
<h2>דף לח:</h2>
בברכת המוציא י' תיבות נגד י' תיבות בפסוק מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם להוציא לחם מן הארץ, וי' דברים לפת: זריעה, קצירה, עמיר, דישה, זורה, בורר, טוחן, מרקד, לש, אופה, ומברך בי' אצבעות. י' פסוק' לא תחרוש בשור וגו', שדך לא תזרע לא תחסום וגומ'. חייב אדם ליטול ידיו קודם שיאכל, וצריך לנגבם כדאמרינן בפ"ק דסוטה ויאמר ה' ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים אשר אדיחם שם, לחמם טמא בגימ' בל"א ניגו"ב ידי"ם. אל תיקרי אדיחם אלא אדיחם, שצויתים על הדחה. טמא בגוים, והלא אפילו בארץ ישראל אין מוזהרין על לחמם טמא, שנא' הטמא והטהור יחדיו יאכלו, אלא כך אמר כשם שהגוים אינם מקפידין על נטילת ידים, וכתי' ידיכם דמים מלאו רחצו הזכו, רחצו זו נטילת ידים והזכו ניגוב ידים. ובאשור טמא יאכלו, כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו, כי לחמם לנפשם לא יבא בית ה', שאין לאכול בלא נטילת ידים מפני הסכנה. ברכת האכילה המוציא לחם מן הארץ שהדגן מוציא מן הארץ, כדכתיב מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם להוציא לחם מן הארץ. י' תיבות בפסוק, וכן י' תיבות בברכת המוציא, וכן י' דברים עד שיבא לפת: זריעה, קצירה, עימור, דישה, זורה, בורר, טוחן, מרקיד, לש, אופה, לכך צריך לברך המוציא בי' אצבעות ידיו, כנגד י' פסוקים שבתורה: לא תחרוש בשור ובחמור א', שדך לא תזרע כלאים ב', לא תחסם שור בדישו ג', ולקט קצירך לא תלקט ד', ושכחת עמר בשדה ה', לא תכלה פאת שדך ו', ובקצרכם את קציר ארצכם ז', ראשית עריסותיכם חלה ח', מראשית עריסותיכם ט', עשר תעשר י', לכך י' תיבות בברכת המוציא.
<h2>דף מז.</h2>
מצאתי בא"ב דרבי עקיבא פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים אל תקרי שומר אמונים אלא שאומרים אמן, בשביל אמן [אחד] שעונים הרשעים מתוך גיהנם ניצולים מתוכו. כיצד, עתיד הקדוש ברוך הוא להיות יושב בגן עדן ודורש, וכל הצדיקים יושבים לפניו, וכל פמליא של מעלה עומדים על רגליהם, וחמה ומזלות מימינו של הקדוש ברוך הוא ולבנה וכוכבים משמאלו, והקדוש ברוך הוא דורש לפניהם טעמי תורה חדשה שעתיד ליתן להם על ידי משיח. וכיון שמגיע להגדה עומד זרובבל בן שאלתיאל על רגליו ואומר יתגדל ויתקדש, ויהיה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו וכל באי עולם עונין ואומרים אמן. ואף רשעי ישראל וצדיקי אומות העולם שנשתיירו בגיהנם, עונין ואומרים אמן מתוך גיהנם שנאמר גוי [צדיק] שומר אמונים עד שנתרעש כל העולם כולו. באותה שעה משמיעין קול דבריהם לפני הקדוש ברוך הוא, ומשאיל עליהם ואומר מה קול רעש גדול ששמעתי, משיבין מלאכי השרת ואומרים לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם אלו רשעי ישראל וצדיקי אומות העולם שנשתיירו בגיהנם ואומרים אמן מתוך גיהנם. מיד יתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא עליהם ביותר, ואומר מה אעשה להם יותר על דין זה כבר יצר הרע גרם להם. באותה שעה נוטל הקדוש ברוך הוא מפתחי גיהנם בידו, ונותן למיכאל וגבריאל בפני כל הצדיקים כולם, ואומר להם לכו ופתחו שערי גיהנם והעלו אותם מתוך גיהנם שנאמר פתחו שערים, מיד הולכין מיכאל וגבריאל במפתיחות, ופותחין מ' אלף שערי גיהנם ומעלין אותן מתוך גיהנם. כיצד מעלין אותן, מלמד שכל גיהנם וגיהנם ש' [מאות אלף פרסות] ארכו וש' [מאות אלף פרסות] רחבו, ועביו אלף פרסה ועומקו ק' אמה, וכל רשע ורשע שהוא נופל בתוכה שוב אינו יכול לעלות ממנה. מה עושין מיכאל וגבריאל, באותה שעה תופסין יד כל אחד ואחד מהן ומעלין אותן, [שנאמר] ויעליני מבור שאון, ורוחצין אותן וסכין אותן, ומרפאין אותן ממכת גיהנם, ומלבישין אותן בגדים נאים וטובים, ומכניסין אותן לגן עדן ורואין בכבודו של הקדוש ברוך הוא, ומשתחווין ונופלין על פניהם ומברכין אותו לפני כל הצדיקים, דכתיב ירוממוהו בקהל עם ובמושב זקינים יהללוהו. לכך אחר סדר קדושה שמדבר מדברי תורה, וכן ויתן לך ובמה מדליקין ופיטום הקטורת שאומרים בסוף ה' עוז לעמו יתן, ופרקי אבות שאומרים בסוף ה' חפץ למען צדקו אח"כ אומרים קדיש.
<h2>דף מח:</h2>
בברכת המזון נעלם ף, לפי שבכל מקום שיש אכילה עושה רושם, כמו וישבו לאכול לחם, מיד וימכרו את יוסף. וישב העם לאכול ושתה, ויקומו לצחק, כי השטן מלאך א"ף שם, על כן צריך לדבר דברי תורה, שנים שאוכלים על שולחן אחד ואין... ואם... ברכת המזון אין "ף", לכך על כל פסוק שיש בה בחומש שמיעה אין ף, וכן בכל י"ח ברכות אין ף, חוץ מפסוק אחד כי יגורתי מפני האף והחימה שבו שמיעה ו"ף", שבא לגלות על כל מקום שנתעלם ף מפני בי' מיני חימה: כף, אף, שצף, קצף, אנף, נגף, וכתיב בעת רצון עניתיך. ובכל מקום שכתב בתורה עתירה, צעקה, נאקה, ויחל, שמיעה, אין ף, אבל במקום שלא נתקבלה תפלתן ויתעבר ולא שמע, אל תוסף דבר, כי יגורתי מפני האף [והחימה] אשר קצף, אע"פ שלא אבה השחיתך, כתיב וביום פקדי לא נמחל, ובאהרן התאנף ה' ומתו נדב ואביהו, תפלה עשתה מחצה ולא הכל, ויתאנף. בשל מה בכל תפלת שלמה אין "ף" כי אם במקום אף והנגף, ובמרבה שניה שמכוסות בגלגל השרפים אין ף, שכבר הפכו לטובה, וכל פסוקי ירמיה ודניאל שכתב "חי ה"' אין ף, שכלה אף ושצף בחרבן הבית. וכן ל"ה פסוקים שבתורה שכתוב בהם "תמיד" אין ף, וכן כל פסוק של "יד חזקה" או "זרוע נטויה" או "אל עליון" או "והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם", או בכל פסוק "לאהבה את ה"' שבחומש, וכל פסוק י"ג תיבות וכל פסוקי י"א שמתחילים ומסיימים בז', ובמזמור אליך ה' נפשי אשא, ובדברי הימים בקבלת תפלת שלמה, ובכל פסוק שכתב ביחזקאל "וארא" או "מראות המדבר" במרכבה, או בבנין הבית "ראיה ומראה" אין ף, כי בשעת סכותה באף, אבל ואני תפלתי לך ה' עת רצון, יהיו לרצון אמרי פי, ויצאו בם אלף ושמונה מאות הרי א"ף, ועל כל שעה של תפלה ף, ומקום תפלה של מעלה להקב"ה ף אמות בית הישיבה, ומגילה עפה ף אמות שלו.
והמתפללים בכוונה או מברכי' ברכת המזון בכוונה, ק' מיני ורדין הגדלים סביב נחל גן עדן כדאיתא במדרש מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. ומהיכן סמכו חכמים שאמרו שחייבים לדבר דברי תורה על השולחן, דכתיב וסכות על הארון והבאת את השולחן וערכת וגו', לכך סמך לומר על השולחן דברי תורה. ועוד רמז מן התורה בי מלכים ימלוכו זה השולחן. ועוד רמז בסיום התורה [והמסכתא צריך] לאכול ביחד, כדאמרינן במדרש חזית וכן בפסחים אביי עביד יומא טבא לרבנן, ודבר זה כתוב בתורה שסמך שולחן לארון, ושנוי בנביאים דכתיב ויאהב שלמה את ה' ויבא ירושלים ויעמד לפני ארון ברית ה' ויעשה עולות ושלמים ויעש משתה לכל עבדיו, במדרש חזית אמר ר' אלעזר מכאן שעושין סעודה בהשלמת תורה. ומשולש בכתובים, דכתיב ומשענתך המה ינחמוני תערוך לפני שולחן, וכתיב לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי רצה האלהים את מעשיך. סליק.
ברוך משביע רעבים אדם שהוא רעב משביע בחסדו ברוך הוא וברוך שמו. ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם הזן את העולם כולו בטובו שמכלכלם. בחן שנושאים בפניו. ובחסד שמנהג עמהם. וברחמים שמרחם עליהם. נותן לחם לכל בשר לאדם לחיה לבהמה לעוף ולדג ולשקץ ולרמש. כי לעולם חסדו עמהם שחסדיו לא תמו אך לעולם הם. ובטובו הגדול שהוא טוב לכל. על כן תמיד לא חיסר לנו שהיה מכלכלנו. ואל יחסר לנו מעתה דבר. לעולם ועד בעבור שמו הגדול ה' רחמן. כי הוא זן מזונות. ומפרנס לכל די מחסורם מלבושים ומה שאדם צריך. ומכין מזון לכל אשר בא זן מקרני ראמים עד בצי כינים. ברוך אתה ה' הזן את הכל. נודה לך ה' אלהינו על שהנחלת לאבותינו מודים אנחנו לך הודאות שהנחלת לאבותינו. ארץ חמדה שחמדוה הכל, כדכתיב ארץ צבי. טובה באויר ובבריאות. ורחבה מאד. ברית היא המילה ותורה שאנו לומדים. חיים שמחיינו ומזון [שנותן] לנו. ועל שהוצאתנו מארץ מצרים מלכות גדול כמצרים. ופדיתנו מבית עבדים שהיינו מכודנים. ועל תורתך שלימדתנו בסיני. ועל חוקיך שהודעתנו את חוקי האלקים ואת תורתיו. ועל חיים חן וחסד ומזון שאתה חונן ומרחם על בריותיך ומזמן לנו, שמכין לנו תמיד. בכל יום ובכל עת ובכל שעה דכתיב לתת להם את אכלם בעתו. ועל כולם אלקים שאתה עושה עמנו. אנו מודים לך ומברכים אותך על חסדך. תתברך שמך בפה כל חי תמיד לעולם ועד לפי שאתה משביע לכל חי רצון, ככתוב ואכלת ושבעת כביצה יש בו כדי שבעה. וברכת את ה' אלקיך לרבות כינויין ולרבות שבחות, ולרבות לשבח ולהודות לו. על הארץ הטובה זבת חלב ודבש. אשר נתן לך. וזכור לנו ה' אלקינו את ברית אבותינו שתתן לנו את הארץ, ונקמינו מהרה משנאינו בני עשו, שנאמר וברצונך תרום ותגביה קרנינו, תרוממנה קרנות צדיק(ים), ומטובך תשביע נפשותנו שתכלכלנו, ונודה לשמך הגדול סלה שתושיענו ותכלכלנו. ברוך אתה ה' על הארץ שנתת לנו. ועל המזון שהאכלתנו לשובע בטובך הגדול. רחם ה' אלקינו עלינו שאנו בגלות. ועל ירושלם עירך החריבה. ועל ציון משכן כבודך שהיית שכן שם בכבודך ועתה שמם. ועל מלכות בית דוד משיחך שפסק. ועל הבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו ועתה (נ)שרף הבית הגדול באש. אבינו אלהינו רועינו זונינו פרנסנו וכלכלנו שתתן לנו די מחסורנו וכל ספוקינו. והרוח לנו ה' אלקינו מכל צרותינו כי צרות לבבינו הרחיבו מים הגדול. ואל תצריכנו ה' אלקינו לא לידי מתנת בשר ודם כי מתנתם מעוטה ובזויה מאד. ולא לידי הלואתם שילוו לנו מכספיהם, כי ידם קצרה (וזפותה) [וחפותה] תחת שיחי שלהם, שאינם חפצים להלוות ולא ליתן, על כן אל תצריכננו להם. ולא נבוש לעולם ועד. ותבנה ירושלם עיר קדשך אשר היללוך אבותינו שם והודו לשם קדשך, תבנה [ותכונן] מהרה בימינו. ברוך אתה ה' בונה ירושלים דכתיב בונה ירושלם ה'. אמן לפי שכאן סיום ברכת המזון אומר אמן. אבל ברכת הטוב והמטיב ביבנה תקנוה לאחר מכן על הרוגי ביתר, הטוב שלא הסריחו והמטיב שבאו לקבורה. ומה שתיקנו בברכת המזון, לפי שכשאדם שבע אינו חושש ממורא שמים, כדכתיב פן תאכל ושבעת ושכחת את השם, וכתיב ואכלת ושבעת השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם, וכתיב ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים, לכך תיקנו מן המיתה לאחר שאכל ושתה שיחשוב שימות, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה, על כן עונה המברך אחר ברכתו אמן. ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם תתברך חי לעד וקיים לנצח אתה שהוא חי וקיים לנצח, ולעולמי עולמים תהיה מבורך מפי כל. ומתחיל בברוך שאין זו ברכה הסמוכה לחברתה שלאחר מכן תקנוה. ואומר "חי וקיים" שעל ידי מתים תקנוה. האל אבינו שאתה מרחם עלינו כאב על בנים. מלכנו שיראתך עלינו כמלך הכבוד. אדירנו חוזק שלנו. גואלינו מכל רע. קדושינו קדוש יעקב שקידשתו וקדשת כל בניו, מטה מושלמת לך, והוא הכיר מורא קדושת' כי הוא חקוק בכסא, לכך נאמר והקדישו את קדוש יעקב. רועינו וזן אותנו. רועה ישראל שזן כל בניו. המלך שהוא מלך הכבוד. הטוב לכל. ומטיב עמהם בחסדו. שבכל יום ויום הוא מטיב עמנו, שמספיק לנו כל מה שאנו צריכים. והוא ייטיב לנו מזה והלאה. הוא גמלנו טוב, כעל כל אשר גמלנו ה', אשר גמלם כרחמיו וכרוב חסדיו. והוא יגמלנו לעד מכאן ולהבא. חן וחסד וריוח שנרויח למצוא מאכל ולבוש. ורחמים שירחם עלינו. הצלה שיצילנו. הצלחה בכל מעשה ידינו. וברכה בכל מעשי ידינו. וישועה שיושיענו. וכל טוב שיתן לנו מטובו הגדול.
הרחמן הוא ישתבח בשמים ובארץ שמכלכל עליונים בזיו הדרו, והתחתונים לתת להם אוכלם בעתו. הרחמן הוא יתפאר לנצח נצחים בפאר משונה. יתהדר לעולמי עולמים כי הדרו גדול. ימלך עלינו לעולם ועד כי הוא מלך על כל. יפרנסנו בכבוד שלא נצטרך ממתנות בני אדם, כמו שביקש יעקב ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. ישלח ברכה בכל מעשה ידינו שישלח מלאכו עמנו. יצילנו מעניות כי קשה עניות שמעבירים אותו על דעת שמים. יצילנו מדינה של גיהנם שלא נחטא, יהי לנו עוזר וסומך ומשען ומבטח בכל מקום. ימלא כל משאלותינו לטובה הוא ירום קרנינו למעלה ולתתך עליון, תרוממנה קרנות צדיק(ים). וישפיל כל שונאינו למטה למטה, ואתה על במותימו תדרוך, הוא ינקום לעינינו נקמת דם עבדיו השפוך. הוא ישלח לנו את אליהו הנביא זכור לטוב ויברך אותנו כל אחד ואחד בשמו. לכך אומר "זכור לטוב" שאומר הרינו כפרתן של ישראל על שם ויכפר על בני ישראל לכפר על בני ישראל לא נאמר אלא ויכפר (שעדיין) [שעכשיו] לא זן, אלא עומד ומכפר עד שיחיו המתים, בספרי. ואומר הרחמנים כל מה שהוא חפץ. אך בשבת אומר הוא ישתבח, הוא יתפאר, הוא יתהדר, הוא ימלוך, הוא יפרנסנו, הוא ישלח לנו את אליהו הנביא. הרחמן הוא יזכנו לימות המשיח, לראות. ולחיי העולם הבא, לעתיד. מגדול ישועות מלכו וכתיב מגדיל, עשרה דורות מפרץ עד דוד, ששה דורות מנחשון שהיה נשיא ביהודה עד דוד שהיה מלך. מגדול, שיגדיל ישועות מלכו ודוד עבדי נשיא להם לעולם. ועושה חסד למשיחו לדוד ולזרעו עד עולם. למה מזכירים בברכת המזון ממשיח, לפי שכתוב [בשיר המעלות] פה אשב כי אויתיה צידה ברך אברך אביוניה אשביע לחם, מה כתיב אחריו שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי. עושה שלום במרומיו שהמלאכים חציים בריאת אש וחציים בריאת מים ואין מזיקין זה לזה, שעושה שלום במרומיו. לכך התחיל התורה בראשית אותיות "ברית אש", ששם ברית לאש של מלאכים שישתנו לרוח, ושלא יכבה מחמת המים. וכתיב וגוייתו כתרשיש ופניו כמראה ברק, וכתיב קול כנפיהם כקול מים רבים, וכתיב מראיהם כגחלי אש, וכתוב עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט, וכך השמים אש ומים. והוא יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ואמרו אמן.
בשבת מברך הזן את הכל על הארץ ועל המזון נחמינו ה' אלקינו בציון עירך לפי שכתוב ציון [היא] דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה, אנו מבקשין בין בתפלה בין בברכת המזון על ציון וירושלם. ואע"פ שאין שואל [אדם] צרכיו בשבת, טופס ברכות כן הוא. נחמינו שתביאנו בציון עירך ותנחמנו על רוב צערינו שסבלנו, ועתיד לנחמינו על ידי י' קידושי' כדאמר בפסיקתא, ואלו הן: הושע, ויואל, עמוס, מיכה, נחום, חבקוק, צפניה, חגי, זכריה, ומלאכי. ושמחינו מלכינו בבנין בית בחירתך שמחים בבנין בית המקדש שהוא מקום אשר בחרת, מהרה הקם מלכותך שתביא משיח, ואז והייתה לה' המלוכה. רצה והחליצנו יהי רצון לפניך שתזרזנו, ה' אלקינו במצותיך לעשות. ובמצות יום השביעי הגדול והקדוש הזה שהוא גדול וחשוב וקדוש, דכתיב ויקדש אותו. כי יום זה גדול הוא ומעולה, וקדושה היא לפניך לשבות בו מכל מלאכ' שהיא אב מלאכה. ולנוח בו אפילו משבות, לכך בויכולו השמים כתיב וישבות ביום השביעי, לפי ששביתה שייך באב מלאכה, ע"כ לא הזכיר הים בויכלו, אבל בדיברות הראשונות הזכיר את השמים ואת הארץ ואת הים, רמז לרשות היחיד ורשות הרבים וכרמלית, על כן כתוב וינח ביום השביעי, מנוחה אפילו מכרמלית ושבות. ודברות שניות למען ינוח עבדך ואמתך אפילו משבות. לנוח בו באהבה כמצות רצונך שנחת מדיבורי מלאכתך בו, ודבר דבר. ברצונך הנח לנו ה' אלקינו שתתן לנו מנוחה טובה. ואל תהי צרה ויגון ואנחה ביום מנוחתינו כי לא יוסיף עצב בה. וכן אמר דוד הניח ה' לעמו (מכל רע) וישכון בירושלם לעולם (ולעולמי עולמים), ונאמר שם אצמיח קרן לדוד עבדי שיגדל מלכותו, וערכתי נר למשיחי שהיה לו אורה ושמחה. ותמלוך עלינו אתה הוא לבדך, כי עתה מלכו גוים עלינו אכזריים, על כן תשפטם. והיה ה' למלך על כל הארץ ותנחמנו. כי אתה הוא בעל הישועות כי לך הישועה. ובעל הנחמות ותנחם אותנו על כל הרעה שעברה עלינו. ותבנה ירושלים כדכתיב בונה ירושלם ה' נדחי ישראל יכנס אמן. תתברך חי לעדי עד וכל טוב.
<h2>דף נב.</h2>
ברכת המזון טעונה כוס, מברך בפה"ג ושותה מלא לוגמיו ומברך אחריו: בא"י על הגפן ועל פרי הגפן ועל ארץ חמדה טובה ורחבה שרצית והנחלת לאבותינו לאכל מפריה ולשבוע מטובה, רחם ה' אלהינו עלינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך כי אתה טוב ומטיב לכל, בא"י על הארץ ועל פירותיה. [ובו מ"ד תיבות נגד מ"ד פעמים "בעיני ה"' בתורה, לומר עיני ה' אל יריאיו, נדרש על ברכה לפניה ולאחריה].
<h2>דף נד.</h2>
ואהבת את ה' אלהיך אל תאמר אשנה שיהו קורין אותי ר' אלא לשם שמים, לכך נאמר ואהבת כדאיתא בנדרים. ואהבת את לרבות תלמידי חכמים העוסקים בתורה לשמה ומקיימין אותה. ואהבת, עשה מאהבה. ואהב"ת שנים אהבו ישראל להקב"ה בארץ, כי ש"צ חטאו ישראל ויהודה מ' שנים כדכתיב ביחזקאל, ו' שנים משנדבר זה ליחזקאל הרי תל"ו, נשאר תי"ד, כי ב' שנים פחות מונושנתם היו בארץ תת"ן אמת ליעקב. ואהבת אותיות האבות, כלומר אהוב השם כמו האבות. ואהבת בכל לבבך אל תתחסר בעבור בני האדם, כי אדם עבורו אהבהו בכל לבבך שיהא לבך שלם עמו ונאמן. בכל לבבך בשני יצריך. ובכל נפשך בכל רצונך, כמו אם יש את נפשכם פי' רצונכם. בכל נפשך, בכל כחך, אפילו קשה לך לעשות הדבר. בכל לבבך בשני יצרים יצר טוב ויצר רע. של"ם בכ"ל בא"ת ב"ש בגימטריא יצרי"ם. היה יכול לכתוב בכל לבך וכתב לבבך ב' יתירה, ב"ש בגימטריא ביצ"ר. בכל לבבך, בלבב שלם בלי עקף. ובכל נפשך אפילו נוטל את נפשך, כך יש לך לחשוב אם היה לך המלך מצוה לילך למלחמה היה לך לעשות אע"פ שמא יהרגוך, כן כל מצוה ומצוה יש לך לעשות כאשר צוך הקב"ה מלך שלטון, ואפילו הורגים אותך עשה המצוה. בכ"ל לבב"ך ובכ"ל נפש"ך בגימטריא בתור"ה או תרי"ג, א' יותר נגד יראה השקולה ככל המצות, דכת' את האלהים ירא כי זה כל האדם, וכתיב יראת ה' היא אוצרו. ובכל מאוד"ך בגימטריא ג"ם בהונ"ך. ד"א ובכ"ל מאוד"ך בגימטריא ז"ה[ו] בכ"ל מיד"ה, כי בכל מידה ומידה שמודד לך צריך אתה לאהבו כדכת' חסד ומשפט אשירה, וכת' ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך. ובכ"ל מאוד"ך בגימטריא ז"ה[ו] הו"י מוד"ה ל"ו, כיעקב קטנתי מכל החסדים ומכל האמת. ואהבת י' תיבות בפסוק המתחיל בו' ומסיים בכ', נגד י' דברות שניתנו לכ"ו דורות, שיש לך לאוהבו ולקיים י' דברות ואז תדבק בה' אלהיך. והיו הדברים האלה בכל מקום שכתוב והיו לאחר גמר המעשה, כמו והיו תאמים. וכן לאחר שתאהבהו אז והיו הדברים. הדברים התורה, ומתוך שתדע התורה תכיר בוראך ללכת בדרכיו. האלה למעט כל חכמת התורה תחקור כי היא תלוך [עמך] בקבר, ולא חכמת יוונית וכשפים וחכמת גלחים ניגון ניבוח(י)ם ולא דברים בטילים. אשר אנכי מצוך היום שתהא לך התורה חדשה בכל יום כאילו אנכי מצוך אז, זהו היום. על לבבך תהי תמיד כחותם על לבך, תשביע יצרך שלא תחטא כאברהם ובועז ודוד ואלישע. ט' תיבות בוהיו הדברים כמו באנכי, ובויקרא, ובזאת התורה לעולה ט' תיבות. אשר אנכי מצוך אינו אומר אשר אני מצוך, אז היה הקב"ה בעצמו, כמו אני ה', ולא השליח, אלא אנכי אינו מייחד כי אם על ידי משה צויתיך, כך היה משה מלמד לישראל.
<h2>דף ס:</h2>
אשר יצר את האדם ולהכי נזכר, שגידל האדם מן האדמה על ידי מים כמו היוצא כלי חרס, שהרי כתי' בתריה ואד יעלה מן הארץ. בחכמה שהרי אדם עולם קטן נברא, ושייך בו חכמה יתירה, ויש בו נקבים נקבים חלולים חלולים ואע"פ [כן] הרוח נשאר בו בתוכו ואינו יוצא לגמרי, ואילו גבי נודות אם ימלאו אותן רוח או מים, אינם יכולים להחזיק אם יש בהן נקב, להכי הוצרך השם חכמה. כי הרוח מן הנשמה ששרויה במוח במקום שהתינוק רופף, ומתפשט בכל הגוף, ומנשם בכל אף שעה אחת, והרוח שיצאה מאותו אף, אינה שרויה כנגד האף אלא מצדה, אבל כשאדם גוסס, ומנשם בקושי, אז נמשכת נגד האף ונשמטה בכל הגוף. [וברא בו נקבים בריאה לשון חידוש, כדמפ' רש"י, שברא נקבים חלולים ואינו יוצא הרוח. אם תגרוס אי אפשר להתקיים [לפניך] אפי' שעה אחת, תמצא מ"ה תיבות כמו אד"ם. ואם לא תגרוס, הרי הם מ"ג תיבות, מ' יום נגד יצירת הוולד, וג' ימים לקלוט את הזרע. ומפליא לעשות כדפרש"י].
אשר יצר את האדם בחכמה אומרים אחר נטילת ידים, כדאמרינן בהרואה כי נפיק מבית הכסא אומר אשר יצר. ואמ' בפ' היה קורא כל הנפנה ונוטל ידיו וכו' והיה צריך שיאמר אשר יצר תחילה, אלא שאי איפשר שהרי לא קדש, לכן קדמה נטילת ידים ואח"כ אשר יצר. את האדם בחכמה וכי הבהמה לא בחכמה יצרה, אלא בחכמה זו תורה, כיצד, אלא ברא לאיש בליטת טבעת גדולה הניכרת, ולא לאשה ולבהמה ולחיה ולעוף, כי הרגשות הדיבור בטבעת הגדולה ואדם הוגה בה, ולפיכך טבעת גדולה ניכרת. זהו וייצר ה' אלוקים את האדם בב' יודין כתיב, יצרו לקבל י' הדברות. למסור לו נ' שערי בינה חסר אחת ותחסרהו מעט מאלקים. ונאמר בו יצירה כי יצירה שייך במקום שמדבק יחד, כמו יוצר כלי חרש, וכמו עם זו יצרתי לי, דבקתי כהנים ולוים וישראלים ביחד, תהלתי יספרו, וברא אדם יחידי לשמור התורה, וברא מצלעו עזרו לעשות מלאכתו ולהוליד. ויצר אדם בחכמה זקן, בשער שבו מתכבד עטרת תפארת שיבה, אבל לא ברא זקן לאשה, כי היתה נמאסת לבעלה בזקנתה. יצר את האדם בחכמה שהוא עולם קטן, שכל מה שיש בעולם ובמשכן ובשנה יש באדם. [בחכמה בגימטריא לילה, והוא שם של המלאך הממונה על ההריון]. וברא בו נקבים נקבים כדכתיב ביחזקאל בפרשת מלאכת תופיך ונקביך בך ביום הבראך [כוננו] (ברא). ומה שייך בחכמה אצל נקבים, אלא כדאמרינן במדרש אדם עושה ביב לפני פתח ביתו או בתוך ביתו, לא גנאי הוא לו, אבל הקב"ה בנה ביב זה החוטם לפני פתחו זה הפה, וברא בו מעיים מלאים צואה, [והכל]משבחים אותו, כדכתיב, הצור תמים פעלו, הצייר שלימה פעולתו. ועוד ברא בחכמה, אע"פ שיש לו כמה נקבים אין רוחו יוצאת הימנו. חלולים חלולים כדכתיב, ואיש נבוב ילבב, ומתרגמינן נבוב חלול. ומצאתי במעשה הגאונים חלולים חלולים בגימטריא רמ"ח, כנגד רמ"ח אברים שבאדם. גלוי וידוע לפני כסא כבודך גלוי וידוע לפני מחניך אשר סביב לכבוד, לידע אנא ישתחוו צבא השמים והוד הכבוד נגלה עליו, לפיכך נקרא "כסא הכבוד" וזה לפני צבאיך. שאם יפתח אחד מהם זה טבור. או אם יסתם אחד מהם זה הפה והחוטם ונקבים קטנים וגדולים. כדאמרינן בנדה בפרק המפלת למה הוולד דומה במעי אמו, פיו סתום וטבורו פתוח, וכיון שיצא לאויר העולם נפתח הסתום הוא הפה, ונסתם הפתוח הוא הטבור. בא"י רופא כל בשר כשאדם עושה צרכיו הוא רפואה לגוף, כדאמרינן בהרואה שלשה מעין העולם הבא, שבת, ושמש, ותשמיש, מאי תשמיש אילימא תשמיש המטה, צער הוא לו, אלא תשמיש נקבים, כדקאמרינן. ומפליא לעשות שאע"פ שהאדם עשוי נקבים אין רוחו יוצא ממנו, כדאמר בב"ר ר' תנחומא פתח כי גדול אתה ועושה נפלאות, א"ר חייא הנוד הזה אם יהיה בו נקב כמו מחט כל רוחו יוצא ממנו, ובאדם עשה נקבים נקבים ואין רוחו יוצא ממנו, ומי יעשה כן (כי) אתה אלקים לבדך. בברכה זו מ"ג תיבות, כיצירת האדם. ג' ימים לקליטת הזרע, ומ' ימים הוי יצירת הולד, כדאיתא בנדה בפרק בנות כותים אמר שמואל אין אשה מתעברת ויולדת אלא לרע"א, או לרע"ב, או לרע"ג. ולפי שכתוב עושה נפלאות, תקנו ומפליא לעשות. ויש שיש בו מ"א תיבות כנגד מ' ליצירה וא' לקליטה, הוי הכון לקראת אלקיך ישראל. אשר יצר את האדם בחכמה והלא כל מה שברא הקב"ה בחכמה, ונראה לומר כי בחכמה בגמטריא לילה, והוא שם של המלאך הממונה על ההריון.
בברכת נטילת ידים י"ג תיבות, כנגד שאו ידיכם קודש ו' תיבות, ארחץ בנקיון כפי ז' תיבות, ויש אומרים כנגד שאל אביך ויגדך, ופסוק זכור ימות עולם, י"ג תיבות. למ"ד בברכת נטילה מחטף, [כנגד] ל' אברים בפיסת יד. אשר יצר מ"ג תיבות, נגד ג' ימים לקליטת הזרע ומ' יום ליצירת הולד. וי"א אדם תיבות, וכן מצאתי בספר המספר, ועיקר.
מצינו, שנו חכמים חייב אדם לברך ק' ברכות בכל יום, ושאל הקב"ה מישראל שיתנו לו ב' פסוקי' בכל יום כל ימי חייהם. וכמה ימי חייו של אדם ע' שנה, שנאמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה. וכמה מניין ימים של ע' שנה הם כ"ה אלף (ותק"ן) [ות"פ], כי חשבון ימי שנה (שס"ה) [שס"ד]. וחשבון פסוקי' של חומש ט"ו אלף ותתמ"ב, ופסוקים של נביאים ט' אלף רצ"ד, ופסוקי' של כתובים ח' אלפים וס"ג, סך כל פסוקים שבתורה ושבנביאים ושבכתובים כ"ג אלף וקצ"ט לבד מספרים החיצונים. טול מהם ימי שבתות וימים טובים שאינן מן המיניין שהן ימי משתה ושמחה ותענוג, ונמצאו מיניין ימי שבתות ג' אלפים ותרמ"ב, ומנין ימי החגים לחשבון י"ח יום אלף ור"ס, ונשתיירו ימי חולין כ' אלף ותק"ף, וסך הכל כ"ה אלף ות"ף. ורצו בני ישראל וקיבלו על עצמן כדי שיוסיפו על ברכות ב' פסוקים בכל יום, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. ומאן אינון ב' פסוקים הללו, ומקבלין דין מן דין ואמרין, ונטלתני רוחא. ואומרים סדר זה בשבתות ובימים טובים במנחה. אבל בימות החול, ביוצר.
אלקי נשמה מ' תיבות נגד יצירת הולד. [אלקי נשמה שנתת בי טהורה היא שהיא טהורה כמלאכים שאינה מקבלת טומאה כמלאכים, ואין בה ממש כמלאכים, ורואה ואינה נראית כמלאכים וקיימת לעולם כמלאכים, ולהכי מלאכים מאש וממים, שלא יקבלו טומאה. המחזיר נשמות להכי, נגד בבקר חסדך, ונוכל להאמין אמונתך בלילות, כלומר, לעולם הבא שהוא עוזר לילה]. אלוקי נשמה שנתת בי חילוק יש בין נשמה לרוח, כי הרוח היא רוח חיות, והיא יוצאה מן הגוף בעת שחולם חלום בכל לילה, כדכתיב, בידך אפקיד רוחי, ולא אמר נשמתי. וכתיב, ופקדתך שמרה רוחי. ולכל בהמה יש רוח כדכתיב, ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ. אבל הנשמה היא באה מרוח קדשו, ושכנותה במוח או בראש או בלב. כמחלוקת ר' אליעזר ור' יהושע בראש מדרש משלי. והנשמה היא דומה להקב"ה בחמשה דברים כדאיתא בפ"ק דברכות. ונתנה הקב"ה בגוף האדם ולא בשאר גופים, להודיע לבני האדם גבורותיו וכבודו וחכמתו, דכתיב, ונשמת שדי תבינם, על כן הנשמה תהלל יה. טהורה, בראתה מתחילה היתה טהורה, והיתה מצויירת ביריעה שיש למעלה, ושמה "גוף", זה שאמרו רבותינו אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, ובין טהורים היתה, דכתיב, כי רוח מלפני יעטוף ונשמות. ולפי שהיתה טהורה שיצאה מרוח קדשו, צוה לבני אדם לשמרה [ו]להחזירה לו כאשר נתנה. טהורה בראתה, ברא רוח, בריאה שייך שמה במקום שיש חדוש דבר, כגון, ואם בריאה יברא ה'. ובירמיה אצל מצא חן, הנני בורא חדשה בארץ עד מתי תתחמקין הבת השובבה כי ברא ה' חדשה בארץ נקבה תסובב גבר, כמן בן זכר.
ומה שאמר אלקי נשמה כשניעור, משום דאמרי' בבראשית רבה אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף. אם (יאסוף) ישים אלקים לבו לאדם, נשמתו להמיתו, רוחו כבר היא בידו מבערב, בידך אפקיד רוחי, ונשמתו אליו יאסוף למעלה כבר יגוע כל האדם יחד, אלא בשעה שהוא ישן מחממת את הדם כדי שלא יצא וימות. ר' לוי אומר חוזרת אליו רוחו ונשמתו ולא יאסוף, שהנשמה חוזרת לתוך הגוף, ולפיכך על כל נשימה ונשימה שאדם נושם צריך לקלס להקב"ה, מה טעם, כל הנשמה תהלל יה על כל נשימה. ומיד לאחר שנפנה תקנו זאת הברכה. ואנו אומרים כל בוקר כסדר הברכות, כדאמרי' בהבדלה רבי מכנסן. ובשביל שברא הנשמה טהורה כמלאכים, זהו טהורה. רבון כל המעשים על כן נקרא בכנוי אדני שהוא אדון כל, לפי ששם כסאו בגבהי מרומים, שכן מעשי ידיו תחתיו, להודיע שהוא אדון כל. בא"י המחזיר נשמות לפגרים מתים כשאדם ישן שוכב כמת, והקב"ה [לוקח נשמתו, וכשמקיץ משנתו הקב"ה] מחזיר לו נשמתו, ויודע שיחייה המתים, זהו חדשים לבקרים, שמחדש הנשמה לגוף בכל בקר. רבה אמונתך, שתחיה המתים. ובזו הברכה מ' תיבות, כנגד מ' יום של יצירת הוולד. ויש שיש בו מ"ג, כי יצירת הולד מ' יום וג' ימים לקלוט הזרע.
ברוך ה' אלקי ישראל אשר לא עזב חסדו ואמתו מעם ישראל, אשר קדשו לעולם ובראם לכבודו להללו בכל עת. כי כל הנקרא בשמו לכבודו בראם. וחפץ לצדקנו, ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. ולפי שחטאנו לפניו חרב בית המקדש ואין מזבח וקרבן, וחפץ בשלום עמנו, [ציוונו] לומר לפניו מאה ברכות, כמו שהבטיח לאברהם אבינו שנאמר, במה אדע כי אירשנה, אמר אברהם אבינו לפני הקב"ה רבונו של עולם תודיעני באי זו זכות בני מתקיימים בעולם, אמר לו, קחה לי עגלה משולשת, ויהו מקריבים לפני קרבן, אמר אברהם, תינח בזמן שבית המקדש קיים, בזמן חרבנו מה תהא עליהם, אמר לו, יהו אומרים לפני ק' ברכות בכל יום, ומעלה אני עליהם כאילו הקריבו לפני כל הקרבנות. לכך תיקנו ק' ברכות, כנגד ק' פסוקים שיש במקרא שבהם כל הקרבנות. ואנחנו נפרש כל אחד ואחד. להודיע לבני אדם ביאור כל אחד, וכמה תיבות בכל אחד, בלי לגרוע ובלי להוסיף, כפי אשר קבלנו מרבותינו. [ועתה ישראל מה השם [אלקיך] ש(ו)אל מעמך וגומר, ואמרו רבותינו ברוך שבחר בדבריהם, אל תיקרי מה אלא מאה ברכות. ומי איכא מידי דלא רמזה משה באורייתא, ורמז, כי באותו פסוק יש ק' אותיות, כנגד ק' ברכות אם שואל מלא, ואם אינו מלא אלא תצטרף כל הפסוק במקום אות אחת. ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם תימא, בתחילת הברכה נראה כאילו מדבר בשכינה, ובסופה אינה מדברת, שהרי אומ' וציונו. ויש לפרש בתחילת תפילתו של כל אדם, הקב"ה מצוי, שנ' שויתי י-י לנגדי תמיד, ועוד קרא אחרינא בכל [ה]מקום אשר אזכיר את שמי וגו', לכך צריך אדם שיעמוד ביראה ובשמחה, שהרי פסוק אחד אומ' עבדו את י-י ביראה, ובפסוק אחר אומר עבדו את ה' בשמחה, נאה לו לאדם שנראה לו השכינה בתחילה, אבל יותר היה גנאי לשכינה, שהרי אפילו משה רבינו מצינו קר' כת' מדבר אליו, כלומר שאינו מדבר אליו, אע"פ שהיה עומד לפני המלך, והדין נותן כי היה גנאי למלך לדבר עבדו אליו, וכל שכן למלך מלכי המלכים הקב"ה].
צריך היה לברך כל ברכה בעונתה, כדאמרינן בברכות כי שמע קול תרנגולא כו' כל אחת כתיקונה. אלא שאי אפשר מפני שהידים עסקניות, צריך ליטול ידיו כדאמר, שאו ידיכם קודש וברכו את ה', קודש זו רחיצה, כדמתרגמינן ואיתקדשון ידיהון ורגליהון. ואמרו והתקדשתם אלו מים ראשונים, והייתם קדושים אלו מים אחרונים, הרי קודש זו רחיצה. ואמרינן בהיה קורא בתורה אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן הרוצה שיקבל עליו מלכות שמים שלימה יפנה ויטול ויניח תפלין וכו'. וא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנפנה ונוטל ידיו וגו' שנאמר ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה'. משום הכי נטילת ידים ברישא, שצריך ליטול ידיו תחלה. ואמרינן התם בהיה קורא הגיע זמן ק"ש עולה ונוטל ידיו וכו'. ומה שאנו מברכין בנטילת ידים, (כ)דכתיב, וידיו לא שטף במים, ואמרי' בשחיטת חולין בפרק כל הבשר מכ[א]ן סמכו חכמים לנטילת ידים. ומברכין על נטילת ידים, מפני שהכלי נטלא שמו, כדאמרי' התם התקין ר' יעקב מנהר פקו' נטלא בת רביעתא. ובשעת נטילה צריך שיגביה אצבעות ידיו למעלה, חוץ מנטילת מים אחרונים מפני זוהמא. וסימנך, וינטלם וינשאם, כלומר בשעת נטילה ישא ויגביה אצבעותיו למעלה. חוץ מנטילת מים אחרונים כדאמרי' בפ"ק דסוטה. כשישפוך המים על ידיו יברך על נטילת ידים, ולא שיאחר עד שינגב ידיו במפה, שכל המצות מברכין עליהן עובר לעשייתן כדאמרי' בפ"ק דפסחים. ולפי שבתחלה נוטל ידיו, תקנו תחלה למאה ברכות ברכת נטילה. ובברכת נטילה י"ג תיבות, כנגד שאו ידיכם קדש ו' תיבות, ארחץ בנקיון כפי ז' תיבות, הרי י"ג תיבות. ועוד, מצוה לשמוע דברי חכמים כדאמרי' גבי נטילת ידים בחולין בפ' כל הבשר. ואמרי' בפרק במה מדליקין מדכתיב, שאל אביך ויגדך, ובאותו פסוק זכור, י"ג תיבות.
כי נפיק מבית הכסא אומר אשר יצר, וכי מתער אומר א-לוקי נשמה וכו', שמע קול תרנגולא אומר אשר נתן לשכוי וכו', וכי פקח עיניה אומר פוקח עיורים, כי קאים אומר זוקף כפופים, כי לביש אומר מלביש ערומים, כי אסיר המייניה אומר אוזר ישראל, כי פשיט רגליה לסגוייה אומר רוקע הארץ על המים להילוך בני אדם. כי סאים מסאניה אומר שעשית כל צרכיי, כי משייה ידיה ואפיה אומר נטילת ידי'. ואומר המעביר שינה וכו'. הכי איתא במס' ברכות, שלא כסדר, וסידרום רבותנו בתפלות הכי, כמו שאנו קוראין.
אשר נתן לשכוי בינה ט"ו תיבות, נגד י"ב שעות בלילה, וג' שעות ביום אש הוא קורא והוא מבין. שלא עשני גוי, שלא עשני עבד, שלא עשני אשה, בכל אחד ט' תיבות, כולם כ"ז תיבות, נגד כ"ז אותיות שפטורים ממקצתם. מגביה שפלים ח'0תיבות, נגד ח' שבחות בהללו עבדי ה', עם המגביהי, [הללו] עבדי ה', א', את שם ה', [ב'], מבורך ג', מהולל, ד,0רם, ה', ועל השמים, ו', מי כה', ז', המגביהי ח'. פוקח עורים ח' תיבות, נגד עושה שמים וארץ, עם פוקח עורים ח'0שבחות. מלביש ערומים ח' תיבות, נגד ח' מלבושים חגרה בעוז מתניה. זוקף כפופים ח' תיבות, נגד (זוקף) [סומך] ה'0לכל הנופלים, ז' תיבות והקריאה אחת. מתיר אסורים ח'0תיבות, נגד עושה משפט לעשוקים לבד ה', ח' תיבות. רוקע יו"ד תיבות, נגד הפסוק כי לשלג יאמר הוי ארץ. אשר הכין י' תיבות, נגד ו' אברים בחורים [בגליון כי"א: ב' אזנים, ב' נחרים, א' פה אמה ב' מוציא מיעים א' הרי יו"ד חורים באדם]. [מצעדי גבר יו"ד תיבות, כנגד י' איברים בקרסול וי'0פרסאות מהלך יום]. שעשית לי, י' תיבות נגד י' שליטים באדם. [וי' הליכות ציוה משה לישראל בחומש]. אוזר ישראל ט' תיבות נגד אנכי, ואזי נתאזרו בחיל גבורה בתורה. [וכן ה' עוז לעמו יתן ט' תיבות].
[לשכוי בינה שכוי היינו ראייה, שהרי התרנגול יודע לכוין תחילת כל שעות הלילה, ואינו צועק פחות משבעה פעמים בלילה, לקיים מה שנ', שבע ביום היללתיך וגו', וג' פעמים שהתרנגול יודע לכוין, תדע שהרי בעת שהק' כועס, עומד על רגל אחד ועוצם עין אחת מחמת יראה, וכרבלתו נעשה לבן, ושוה הוא לבלעם הרשע לג' דרכים, מה בלעם סתום העין אף תרנגול כן, מה בלעם צולע, אף תרנגול עומד על רגל אחד. ומה בלעם יודע לכוין אף תרנגול יודע לכוין, ולמה יש לו כרבל בראשו נראה כמו כתר יותר מכל העופות, שתרנגול [אומר] שירה של חיות, ולהכי יראוי מן השידים. ותרנגול שחור, האבנים שנמצאו בספק שלו והם לבנים יתלם עליו, וימצא חן בעיני כל רואיו, ועין הרע שקורין פיישנד לא ישלוט בו]. אשר נתן לשכוי בינה כד שמע קול תרנגלא, שכוי זה תרנגלת. תרנגול, לשון נוטריקון כמו, תרתי בלבי, [כן] שמרנן, גו"ל כמו גילה. שעולה למעלה, כי אין איש יכול לישב כי אם על דבר משופע שאין לו כדי רגל, כמו לאוזין, ומה שמקשקש קודם קריאתו, כדי שיהיה לו כח להגביה קול, אבל גדולים אין מקשקשין, אבל בלילה שינה מחלישן ומקשקשין. ובלילה קול קצר, אבל לעת בוקר מאריכין קולם, לפי שכוכב חמה עולה. וכשגשמים יורדים למחר, קורים מהרה. כי יש לו בינה מתי העתים משתנים, כי הענן נכנס בחוטמו ומחפש כנים בנוצותיו ומריח העתים, ועומד ומרנן בלילה כאדם קומי רוני בלילה, והשד בורח, כי רגלו דומה לרגלו של שד כדאיתא בברכות. ובלילה אין קולו ערב כמו לפנות בוקר, זהו להבחין בין יום ובין לילה. ולא יקרא בלילה פחות משבע פעמים, על שם, שבע ביום היללתיך. ואית ליה מעברתא בדיקניה הם ב' חתיכות של בשר, דאמרי' בחלק מאן דאית ליה מעברתיה בדיקניה כולי עלמא לא יכלי ליה. ויודע כעסו של הקב"ה אימתי רתח בתלת שעי קמייתא. ויש לו בינה י"ב שעות בלילה וג' שעות ביום הרי ט"ו, לכן תקנו ט"ו תיבות בזו הברכה. וכשכועס הקב"ה, סוגר עיניו ועומד על רגל אחת כבלעם שידע לכוין, ועין אחד היה לו שתום העין, וחגר ברגלו אחת וילך שפי. והתרנגול נואף מכל העופות, לפי שכל העופות [זנבותם] למטה יורדין ולתרנגול למעלה, ורואה הנקבה אחוריה ומתאוה לנקבה שמגבהת זנבה למעלה. וכמו דאמ' בבמה בהמה הרחלים יוצאות שחוזות, מאי שחוזות שאוחזים האליה שלהן למעלה כדי שיעלו עליהן זכרים. וכן בלעם רבע אתונו דכתיב וההסכן הסכנתי, כמו ותהי לו סוכנת, וכתיב, אשר רכבת עלי, בגמ' אשר רבעתני. וז' פעמים קורא בלילה ובלעם אמר ז' וישא משלו, הכל מכוין כנגדו. ולפי שנתן לו בינה וקורא להבריח המזיקים מברכים עליו לשכוי בינה, הוא תרנגול, שכן בכרכי הים קורים שכוי לתרנגול. שיש לו בינה להבחין בין יום בין לילה. נתן לשכוי בינה, וסמיך לו, מי יספר שחקים בחכמה ונבלי שמים מי ישכיב, שבקי בגשמים וקורא. וכל עוף אין קולו ניכר בין זכר לנקבה, חוץ מטווס ותרנגול. ולתרנגול בינה יתירה, לכך מברכים לשכוי בינה. שכוי, הוא הנשמה.
ועתה חוזר לברכותיו, כששומע קול התרנגול קורא קול של תרנגולין, מגביה עצמו לקרוא לאליהו ויושב במטתו ומברך. מגביה שפלים ברכת שמינית, והיא כנגד המגביהי לשבת, שהוא ענין שמיני. א, הללו ה'. ב, הללו את שם ה'. ג,0יהי שם ה' מבורך. ד, מהלל שם ה'. ה, רם על כל גויים ה',0ו, על השמים כבודו. ז, מי כה' אלקינו. ח, המגביהי לשבת. פוקח עורים כי לאחר שמגביה עצמו ממטתו פוקח עיניו. רואה אורה, וכשפוקח עיניו רואה אורה צריך לברך ליוצרו על כך. ובברכה זו ח' תיבות כנגד ח' שבחות שאמר דוד עד פוקח עורים, ואלו הן, עושה שמים וארץ, את הים ואת כל אשר בם, השומר אמת לעולם, עושה משפט לעשוקים, נותן לחם לרעבים, ה' מתיר אסורים, ה' פוקח עורים. מלביש ערומים כדאמר כי לביש לימא ברוך מלביש ערומים. דכתיב, ויעש אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, שנתן בהם דיעה שגזזו הצאן וטוו וארגו ותפרו ולבשו. ומה שאמר מלביש ערומים אחר פוקח עורים, לפי שכת', ותפקחנה עיני שניהם ויתפרו עלי תאינה, הרי פקיחה ואחר לבישה. זוקף כפופים בברכה זו ח' תיבות, כנגד סומך ה' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים ז' תיבות, והקריאה כאחד הרי ח'. מתיר אסורים שכל הלילה הרי הוא אסור בביתו ועתה יכול לילך. ובברכה זו ח' תיבות, כנגד עושה משפט לעשוקים נותן לחם לרעבים ה' מתיר אסורים, ותפוס ה' לבד, ח' תיבות. רוקע הארץ על המים פר"ח כי נחית ממטתיה על ארעא אומר רוקע הארץ על המים, כלומר להלך עליה בני אדם, כדכתיב, יוצר הרים ובורא רוח, פירוש יוצר הריון ובורא רוח בו בקרבו, ומוציאו לאויר העולם. ומגיד לאדם מה שיחו, עושה שחר עיפה שמאיר עיניו בשחר כשהוא ניעור, וכשהוא ישן עולם חשך בעדו. בארץ עיפתה כמו אופל, ודורך על במותי ארץ, שנותן כח באשוריו לדרוך על גבי קרקע, משום הכי מברך רוקע הארץ. וכתיב, לרוקע הארץ על המים, ולמה רקע הארץ על המים, לפי שלקח הקב"ה שלג מתחת כסא כבודו וזרק במים וממנו עשה ארץ, שנאמר, כי לשלג יאמר הוי ארץ, היא ארץ כתיב. ובפסוק כי לשלג י' תיבות, וכן כנגדה בברכה זו י' תיבות, ולפי שהמים יצאו מלחלוחית הארץ היא יסוד הארץ, כי צפה הקב"ה ברוחו הגדולה והחזקה במים והקפיא המים בדביקת שלג ונעשית הארץ. אשר הכין מצעדי גבר דכתיב, מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ, שהולך על הארץ. ובברכה זו י' תיבות כנגד י' איברים בקורסול, וי' פרסאות מהלך יום. וכן רגלים במילוי רי"ש גימ"ל למ"ד יו"ד מ"ם, בגמטריא י' פרסאות. שעשית לי כל צרכי הם המנעלים, שלא יגוף באבן רגלו כשהולך. כדכתיב, [ו]נעליכם ברגליכם. ובברכה זו י' תיבות י' שליטים באדם, י' הליכות צוה הקב"ה לישראל בחומש, הדרך ילכו בה, א. אשר צוה ה' אלקיכם אתכם תלכו, ב.0ללכת בדרכיו וליראה אותו, ג. ליראה את ה' אלקיך ללכת בכל דרכיו, ד. אחרי ה' אלקיכם תלכו, ה. צוך ה' אלקיך ללכת בה, ו. ללכת בדרכיו ולשמור מצוותיו, ז. להיות לך לאלקים וללכת בדרכיו, ח. והלכת בדרכיו, ט. וללכת בדרכיו. אוזר ישראל בגבורה אוזר חלציו בזריזות לילך, כדאמ' במכילתא מתניכם חגורים מכאן ליוצאי דרכים שיהו זריזים. וגבי אוזר שייך גבורה, כדכתיב, נאזר בגבורה, וכתיב, ותאזרני חיל. לפי שצריך אדם לאזור עליו אזורו במתניו משום הכון לקראת אלקיך ישראל, ובעת התפלה צריך להדבק אזורו אליו, שנאמר, כי כאשר ידבק האזור אל מותני איש כן הדבקתי אלי את כל בית ישראל נאם ה'. ולמה אמר הקב"ה לירמיה כן, ולא אל מתניך, כי אם אל מתני, מתי מצינו במותני איש אלא. ובברכה זו ט' תיבות, וכן באנכי ט'0תיבות, וכן ה' עוז לעמו יתן ט' תיבות, שנתאזרו חיל (וגבורה) [ועוז] בגבורה. המעביר שינה מעיני ותנומה מעפעפי שפותח אותם בבריאות. בברכה זו י"א תיבות וכן במשלי י"א פסוקים של עצלות.
[שלא עשאני גוי בחדר הגוף כל הנשמות הן של ישראל הן של גוים, אלא שיש כותל מבדיל ביניהם, והנשמות הן סמוכות אצל הגוים, בקרוב היה ראוי להיות גוי, אלא רחמי (ש)הקב"ה, ותדע כי הגויים מתייחדים מחמת שנשמתן היו קרובין בגוף לישר' שגברו. הני ג' ברכות, דגוי, דעבד, דאשה, וכל אחת ט' תיבות נגד, אנכי ה' אלקיך וגו', ובאנכי תמצא ט' תיבות בפסוק, ובתחילת פסוק ויקרא אל משה, תמצא ט' תיבות, וכמו הן תמצא מאלפא מאלף ועד ט', שהן יחידות, ומי' עד צ' שהן עשיריות, ומק' ביום קרש"ת מאיות, הרי ד' מאות, וך' הארוכה ה' מאות, ומ"ם סתומה ו' מאות, ונו"ן ארוכה ז' מאות, וף' ארוכה ח' מאות, וצ' ארוכה ט' מאות. נמצא סף קר שת, עם הכפולים יהיו]. שלא עשאני גוי שלא עשאני עבד שלא עשאני אשה. במנחות בפרק התכלת תניא א"ר יהודה חייב אדם לומר ג' ברכות שלא עשאני גוי, דלא שייך במצוות, ואין לו שכר בעמלו כי אם כמי שאינו מצווה ועושה, שלא לקח נשמה של גוי מן הפרגוד המצויירין בו נפשות של ישראל, והפרגוד הוא הגוף דאמר עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, ולא לקח שם נשמת גוי או עבד והטיל בגופו, ולא נשמת אשה לבראות אותה נקבה. גוי אין לו שכר וכל הגויים כאין נגדו. ועבד אין שייך בכל המצוות כמו אשה, וחשוב כבהמה, שאין לו חייס, וזיל טפי מאשה. ואשה נמי לא שייכא בלימוד ולא בכל המצוות. וט' תיבות בכל אחת, שכלם פטורים מן התורה כולה, ובאלו ג' ברכות כ"ז תיבות שהם פטורים ממקצת התורה שיש בה כ"ז אותיות, וכמו שאומרים ג' ברכות ט' ט' ט' שיטת התורה צריכה שתהא ג' פעמים ט' אותיות למשפחתיכם למשפחתיכם, למה ג' משפחות, לפי שכל העולם כולו יצאו מג' שם חם ויפת. ומה שאין אומרים שלא עשאני בור [ד]אמרי' בפרק התכלת שחייב אדם לברך. לפי שאין כל העולם עוסקים בתורה ובדרך ארץ, כמו שאנו מברכים להתעטף בציצית בברכות. ומה שאנו אומרים אצל ברכת שכוי שלא עשאני גוי, לפי שמזכיר אשר נתן לשכוי בינה, אומר האלו שלא נמסר להם בינת התורה.
<h2>דף סא:</h2>
הללויה הללי נפשי הנפש שהיא העיקר הללי את ה' אשר בראך, לכך נאמר ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך אפילו נוטל את נפשך, הללי ושבחי את שמו הנכבד. הנה אנחנו ברחנו בעיר מינצברק בתתקמ"ח באדר השיני מפני הגוים אשר רצו לטבוח אותנו כצאן טבחה, והנחנו כל אשר לנו בין הגוים את ספרי התורה וספרים וערבונות, והשם ישמרנו מכף כל אויבינו, וכל בני העיירות ברחו בעיר מצור, ועל כל זאת אנחנו מהללים שמו, ולמען שמו יראה בעלבון בניו המצפים למיתה וברחו זה לכאן וזה לכאן בערי מצור.
